תלמוד ירושלמי תענית פרק ד הלכה א

משנה: בשלשה פרקים הכהנים נושאין את כפיהם ארבעה פעמים ביום בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילת שערים. בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים: הלכה: בשלשה פרקים כול׳. את שמע מינה תלת. את שמע מינה (שמתפללין) [שמתענין] במעמדות. ושמתפללים ארבע. ואין נשיאת כפים בלילה אלא ביום. וישא את כפיו ואל יתפלל. מצאנו תפילה בלא נשיאת כפים ולא מצאנו נשיאת כפים בלא תפילה. תני. זו דברי רבי מאיר. רבי זעורה בשם רבי יוחנן. בעירובין ובתענית ציבור נהגו הכל כרבי מאיר. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן. אף במגילת אסתר נהגו הכל כרבי מאיר. רבי זעורה רבי חייה רבי יהושע בן לוי בשם בר פדיה. מפני מה סמך הכתוב פרשת נזיר לנשיאת כפים. ללמדך כשם שהנזיר אסור ביין כך נשיאת כפים אסורה ביין. אי מה הנזיר אסור בחרצנים ובזוגין אף נשיאות כפים אסורה בחרצנים ובזוגין. רבי יונה אמר. איתפלגון יושוע בר גזורה ורבי זעורה. חד ילף לה מן הנזיר. וחד ילף לה מן השירות. ולא ידעין מאן ילף לה מן הנזיר. ומאן ילף לה מן השירות. מאן דילף מן הנזיר. אי מה הנזיר אסור בחרצנים ובזוגים אף נשיאות כפים אסור בחרצנים ובזוגין. ומאן דיליף לה מן השירות. אי מה השירות אסור בבעלי מומין אף נשיאות כפים אסור בבעלי מומין. והא תני. אם היה דש בעירו מותר. כהדא רבי נפתלי הוות אצבעתיה עקומה. אתא שאל לרבי מנא. אמר ליה. מכיון שאתה דש בעירך מותר. רב חונה מעבר זלדקן. והא תני. אם היה דש בעירו מותר. אמר רבי מנא. ריגלא הוות. בגין שלא יהו אומרין. ראינו קטן נושא את כפיו. אמר רבי יוסה. זאת אומרת שאסור להסתכל בכהנים בשעה שהן מברכין. אמר רבי חגיי. כלום אמרו. אין מסתכלין. לא מפני הסיע דעת. משה. דאנא מסתכלנא ולא מסעה דעתי. מניין לנשיאות כפים. כה תברכו את בני ישראל. עד כאן בשחרית. במוסף. וישא אהרן את ידיו אל העם. המקרא הזה מסורס הוא. והלא לא צריך לומר אלא וירד מעשות החטאת והעלה והשלמים ואחר כך וישא אהרן את ידיו וגו׳. אלא מלמד שבירידתו למזבח היה נושא את כפיו ומברך את העם. ויברכם. בעמידה. יכול שלא בעמידה. תלמוד לומר כי בם בחר יי אלהיך לשרתו ולברך בשמו. מקיש ברכה לשירות. מה שירות בעמידה. אף ברכה בעמידה. וכן הוא אומר ויקומו הכהנים הלוים ויברכו את העם וגו׳. בדורו שלחזקיהו שהיו יגיעים בתורה הכתוב מדבר. אבל בדורות אחרים שהיו עובדים עבודה זרה מהו אומר. ובפרשכם כפיכם אעלים עיניי מכם. ויברכם. ברכה סתומה. אבל לא שמענו אי זו היא עד שבא הכתוב ופירשה. יברכך יי וישמרך. יאר יי פניו אליך ויחנך. ישא יי פניו אליך וישם לך שלום. ומניין לנעילה. אמר רבי [לוי]. גם כי תרבו תפלה אינני שומע. מיכן שכל המרבה בתפילה נענה. מחלפה שיטתיה דרבי לוי. תמן אמר רבי אבא בריה דרבי פפי רבי יהושע דסיכני בשם רבי לוי בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור. חנה על ידי שריבת בתפילתה קיצרה בימיו שלשמואל. שאמרה וישב שם עד עולם. והלא אין עולם של לוי אלא חמשים שנה. דכתיב ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבדה. והיי דילון חמשין ותרתיי. אמר רבי יוסי בירבי בון. ושתים שגמלתו. וכא הוא אמר הכין. כאן ביחיד. כאן בציבור. רבי חייה בשם רבי יוחנן רבי שמעון בן חלפותה בשם רבי מאיר. והיה כי הרבתה להתפלל. מיכן שכל המרבה להתפלל נענה. עד אימתי היא נעילה. רבנן דקיסרין אמרין. איתפלגון רב ורבי יוחנן. רב אמר. בנעילת שערי שמים. רבי יוחנן. בנעילת שערי היכל. אמר רבי יודן ענתונדריא. מתניתא מסייעא לרבי יוחנן. בשלשה פרקים הכהנים נושאין את כפיהם ארבעה פעמים ביום בשחרית במוסף במנחה בנעילת שערים. אית לך מימר. נעילת שערי שמים ביום. אחוה דאימיה דרב אדא הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבא. אמר ליה. כד תיחמי שימשא בריש דיקלי את יהב לי גולתי דניצלי נעילת שערים. מחלפה שיטתיה דרב. תמן הוא אמר. בנעילת שערי שמים. וכא הוא אמר. בנעילת שערי היכל. אמר רבי מתניה. על ידי דהוה מאריך בצלותיה סגין הוה מגיע סמוך לנעילת שערי שמים. נעילה מהו שתפטור את שלערב. רבי בא רב חונה בשם רב. נעילה פוטרת שלערב. אמר רבי בא לרב חונה. ואיכן הוא מזכיר שלאבדלה. אמר רבי יונה לרבי בא. והיאך יהו שבע פוטרות שמונה עשרה. אמר ליה. ולא כבר איתתבת. אמר ליה. ובגין דאיתתבת תיבטל. אמר רבי יוסה. מה דקשי רבי בא קשי יאות. מה דקשי רבי יונה לא קשי יאות. קל היקילו עליו מפני תעניתו שיהו שבע פוטרות שמונה עשרה. רבי בא בר ממל אמר לחברייא. מריי. מן כולכון שמעית שאין נעילה פוטרת שלערב. רבי סימון בשם רבי לוי. אין נעילה פוטרת שלערב. אמר רבי יוסי בירבי בון. ותני רבי חייה כן. בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה. במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים ובמוצאי תענית ציבור. רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי. יום הכיפורים שחל להיות בשבת אף על פי שאין נעילה בשבת מזכיר שלשבת בנעילה. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. שבת שחלה להיות בחנוכה אף על פי שאין מוסף בחנוכה מזכיר שלחנוכה במוסף. אוספון עלה ראש חודש שחל להיות בתענית אף על פי שאין נעילה בראש חודש מזכיר שלראש חודש בנעילה. ראש חודש ותענית איכן הוא מזכיר של ראש חודש. רבי זעורה אמר. בהודייה. רבי בא בר ממל אמר. בעבודה. רבי אבונה אמר. אומרה ברכה רביעית. אמר רבי בא. מה מצאנו בכל מקום אומרה ברכה רביעית. אף כאן ברכה רביעית. ונפק עובדא כהדא דרבי בא. במה קורין. רבי יוסי אומר. קורין ברכות וקללות. אמר לון רבי מנא. בגין מודעתון די תעניתא רביעין על מעיהון. ולא ידעין די תעניתא. אמר ליה. להודיעך שקורין ברכות וקללות. רבי יודן קפודקייא אמר קומי רבי יוסה בשם רבי יודה בר פזי. קורין בראש חודש. קם רבי יוסה עם רבי יודה בר פפי. אמר ליה. אתה שמעת מן אבוך הדא מילתא. אמר ליה. אבא לא אמר כן. אלא בעייני טב. על ידי דאינון ידעין דהוא ריש ירחא קורין בראש חודש. ושאר כל המקומות קורין ברכות וקללות. ירמיה ספרא שאיל לרב ירמיה. ראש חודש שחל להיות בשבת במה קורין. אמר ליה. קורין בראש חודש. אמר רבי חלבו קומי רבי אימי. מתניתא אמרה כן. לכל מפסיקין. לראשי חדשים לחנוכה ולפורים. יצחק סחורה שאל לרבי יצחק. ראש חודש שחל להיות בחנוכה במה קורין. אמר ליה. קורין שלשה בראש חודש ואחד בחנוכה. רבי פינחס רבי סימון רבי אבא בר זמינא מטי בה בשם רבי אבדומא דחיפה. קורין שלשה בחנוכה ואחד בראש חודש. להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש. בר שלמיה ספרא שאל לרבי מנא. הגע עצמך שחל ראש חודש שלחנוכה להיות בשבת. ולא שבעה קרויין אינון. אית לך מימר שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש. אמר ליה. והדא שאילתיה דספר. רבי מפקד לאבא דו אמוריה. אכריז קומיהון. מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קאים. רבי חיה בר בא מפקיד לאמוריה. אכריז קומיהון. מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קיים. אמר רבי חנינה. משכני רבי ישמעאל בירבי יוסי אצל פונדקי אחד ואמר לי. כאן נתפלל אבא שללילי שבת בערב שבת. אמר רבי אימי. רבי יוחנן פליג ולא הוה צריך מתפלגה. למה. שכן מוסיפין מחול על קודש. ועוד דסלקון חמרייא מן ערב לציפורין ואמרון. כבר שבת רבי חנינה בן דוסא בעירו. והיידא אמר. דאמר רבי חנינה. משכני רבי ישמעאל בירבי יוסי אצל פונדקי אחד ואמר לי. כאן נתפלל אבא שלמוצאי שבת בשבת. ואפילו עלה לא הוה צריך מתפלגה. דרבי מפקד לאבדן אמוריה. אכריז קומיהון. מאן דיצלי יצלי דרמשא עד יומא קיים. רבי חייה בר בא מפקד לאמוריה. אכריז קומיהון. מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קיים. דבית רבי ינאי אמרין. עלה אדם למיטתו אין מטריחין עליו שירד. אמר רבי זעורה. כל זמן דהוינא עבד כן הוינא מתפחד בלילייא. לית לך אלא כהדא דרבי מפקד לאבדן אמוריה. אכריז קומיהון. מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קיים. רבי חייה בר אבא מפקד לאמוריה. אכריז קומיהון. מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קיים. אמר רבי יעקב בר אחא. ותניי תמן. תפילת הערב מהו. רבן גמליאל אומר. חובה. רבי יהושע אומר. רשות. אמר רבי חיננא. אתיין אילין פלוגוותא כהינין פלוגוותא. מאן דאמר חובה. אין נעילה פוטרת שלערב. מאן דאמר. רשות. נעילה פוטרת שלערב. מעשה בתלמיד אחד שבא ושאל את רבי יהושע. תפילת הערב מה היא. אמר לו. רשות. ובא ושאל את רבן גמליאל. תפילת הערב מה היא. אמר לו. חובה. אמר לו. והלא רבי יהושע אמר לי. רשות. אמר לו. למחר כשאיכנס לבית הוועד עמוד ושאל את ההלכה הזאת. ועמד אותו התלמיד ושאל את רבן גמליאל. תפילת הערב מה היא. אמר לו. חובה. אמר לו. והא רבי יהושע אומר. רשות. אמר לו רבן גמליאל לרבי יהושע. את הוא שאומר. רשות. אמר לו. לאו. אמר לו. עמוד על רגליך ויעידוך. והיה רבן גמליאל יושב ודורש ורבי יהושע עומד על רגליו. עד שריננו בו כל העם. אמרו לרבי חוצפית התורגמן. הפטר את העם. אמרו לרבי זינון החזן. אמור. התחילו ואמרו. התחילו ועמדו כל העם על רגליהם. אמרו לו. וכי על מי לא עברה רעתך תמיד. מיד הלכו ומינו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה. בן שש עשרה שנה היה ונמלא כל ראשו שיבות. והיה רבי עקיבה יושב ומצטער ואומר. לא שהוא בן תורה יותר ממני אלא שהוא בן גדולים יותר ממני. אשרי אדם שזכו לו אבתיו. אשרי אדם שיש לו יתד להיתלות בה. ומה היתה יתידתו שלרבי אלעזר בן עזריה. שהוא עשירי לעזרא. כמה ספסלים היו שם. רבי יעקב בר סוסיי אמר. שמונים ספסלים שלתלמידי חכמים היו שם חוץ מן העומדים מאחורי הגדר. אמר רבי יוסי בירבי בון. שלש מאות ספסלין שלתלמידי חכמים היו שם חוץ מן העומדים מאחרי הגדר. כהיא דתנינן תמן. ביום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה. תמן תנינן. זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה. וכי כרם היה שם. אלא אילו תלמידי חכמים שהיו עשויים שורות שורות ככרם. מיד הלך לו רבן גמליאל אצל כל אחד ואחד בתוך ביתו לפייסו. אתא גבי רבי יהושע ואשכחיה דהוה עביד מחטין. אמר ליה. מן אילין את חיי. אמר ליה. ועד כדון את בעי מידע. אי לו לדור שאת פרנסו. אמר לו. נעניתי לך. שלחון גבי רבי לעזר בן עזריה חד קצר. ואית דאמרין רבי עקיבה הוה. אמר ליה. מי שהוא מזה יזה. מי שאינו לא מזה ולא בן מזה יאמר למזה בן מזה. מימיך מימי מערה ואפרך אפר מקלה. אמר להן. נתרציתם. אני ואתם נשכים לפתחו שלרבן גמליאל. אף על פי כן לא הורידו אותו מגדולתו אלא מינו אותו אב בית דין.