תלמוד ירושלמי תענית פרק ד הלכה ב

משנה: אילו הן המעמדות צו את בני ישראל את קרבני לחמי לאשי. וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו אלא שהתקינו הנביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות. ועל כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים של כהנים ושל לוים ושל ישראל. הגיע זמן המשמר כהניו ולוייו עולין לירושלם וישראל שבאותו המשמר מתכנסין בעריהן וקוראין במעשה בראשית: הלכה: לא צורכא די לא אילו הן המעמדות מתכנסין בעריהן וקורין במעשה בראשית. בא להתחיל מתחילת הפרשה. אמר רבי יונה. אילין תמידין קרבנותיהן שלכל ישראל אינון. אם יהיו כל ישראל עולין לירושלם. לית כתיב אלא שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך. אם יהו כל ישראל יושבין ובטילין. והא כתיב ואספת דגנך. מי אוסף להם את הדגן. אלא שהתקינו הנביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות. ועל כל משמר ומשמר היה עמוד בירושלם שלכהנים ושללוים ושלישראל. תני. עשרים וארבעה אלף עמוד מירושלם וחצי עמוד מיריחו. אף יריחו היתה יכולה להוציא עמוד שלם. אלא בשביל לחלוק כבוד לירושלם היתה מוציאה חצי עמוד. הכהנים לעבודה והלוים לדוכן וישראל מוכיחין על עצמן שהן שלוחיהן שלכל ישראל. תני רבי שמעון. הכהנים והלוים וישראל ושיר מעכבין את הקרבן. רבי אבון בשם רבי לעזר. טעמיה דרבי שמעון. כל הקהל משתחוים. אילו ישראל. והשיר משורר אילו הלוים. והחצצרות מחצצרים אילו הכהנים. עד לכלות העולה. הכל מעכבין את הקרבן. רבי תנחומא בשם רבי לעזר שמע לה מן הדא. ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל. אילו הלוים. לעבד את עבדת בני ישראל. אילו הכהנים. ולכפר על בני ישראל. זה השיר. ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקודש. אילו ישראל. מניין שהשיר קרוי כפרה. חיננה אבוי דבר נטה בשם רבי בניה. לכפר על בני ישראל. זה השיר. מניין שהשיר מעכב. רבי יעקב בר אחא רבי שמעון בולווטה בשם רבי חנינה. לכפר על בני ישראל. זה השיר. רבי יעקב בר אחא רבי חייה בשם רבי יוחנן. שמונה משמרות כהונה העמיד משה. ארבע משלאלעזר וארבע משלאיתמר. עד שעמד דוד ושמואל הרואה והוסיפו עליהם עוד שמונה. ארבע משלאלעזר וארבע משלאיתמר. וביקשו להוסיף עוד שמונה ולעשותן עשרים וארבעה. ומצאו משלאלעזר ולא מצאו משלאיתמר. הדא הוא דכתיב וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן בני איתמר וגו׳. רבי יעקב בר אחא רבי חונה רבה דציפורין בשם רבי יוחנן. בית אב אחד בית אב אחד אחוז לאלעזר. שניתוסף לו בתי אבות אחרים ואחוז אחוז לאיתמר. מה שתפס תפס. רבי זעורה בשם רב חונה. לחזיר שבעה עשר. שחזר המחזור לאלעזר. לעשותן עשרים ושלש אין את יכול. דכתיב המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם. באומנותם. אומנות גדולה היתה שם. שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו. אמר רבי אבהו. חישבתים שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו. ארבע משמרות עלו מן הגולה. ידעיה חרים פשחור ואמר. והתנו עמהן הנביאים שביניהן שאפילו יהויריב עולה מן הגולה שלא ידחה את המשמר שלפניו אלא ייעשה טפילה לו. ועמדו הנביאים שביניהן ועשו עשרים וארבע גורלות והטילום בקלפי. ובא ידעיה ונטל חמש והוא הרי שש. ובא חרים ונטל חמש והוא הרי שש. [ובא פשחור ונטל חמש והוא הרי שש. ובא אימר ונטל חמש והוא הרי שש.] והתנו עמהן הנביאים שביניהן שאפילו יהויריב עולה מן הגולה שלא ידחה את המשמר שלפניו אלא ייעשה טפילה לו. ועמדו ראשי משמרות ועשו עצמן בתי אבות. ויש משמר שהיה בו חמשה ששה שבעה שמונה תשעה. משמר שהיה בו חמשה שלשה מקריבין שלשה ימים ושנים מקריבין ארבעה ימים. משמר שהיה בו ששה חמשה מקריבין חמשה ימים ואחד מקריב שני ימים. משמר שהיה בו שבעה כל אחד ואחד מקריב את יומו. משמר שהיה בו שמונה ששה ימים מקריבין ששה ושנים מקריבין יום אחד. משמר שהיה בו תשעה חמשה מקריבין חמשה ימים וארבע מקריבין שני ימים. ויש מהן שקבעו עצמן לעולם. משמר שהיה בשבת היה בשבת לעולם. במוצאי שבת היה במוצאי שבת לעולם. ויש מהן שהיו מקריבין על כל משמר ומשמר. ויש מהן שהיו מגרילין על כל שבוע ושבוע. רבי הוה ממני תרין מינויין. אין הוון כדיי היו מתקיימין. ואין לא הוון מסתלקין. מדדמך פקיד לבריה. אמר. לא תעביד כן אלא מני כולהון כחדא. ומני לרבי חמא בר חנינה בראשה. ולמה לא מניתיה הוא. אמר רבי דרוסה. בגין דצווחין עלויי ציפוראיי. ובגין צווחה עבדין. אמר רבי לעזר בירבי יוסה. על שהשיבו טעם ברבים. רבי הוה יתיב מתני. וזכרו פליטיהם אותי והיו אל ההרים כיוני הגאיות כולם הומיות. אמר ליה. הומות. אמר ליה. הן קריתה. אמר ליה. קדם רב המנונא דבבל. אמר ליה. כד תיחות לתמן אמור ליה דמנייתך חכים. וידע דלא מיתמני ביומוי. מן דדמך בעא בריה ממניתיה ולא קביל עליה מתמנייא. אמר. לית אנא מקבל עלי מתמנייא עד זמן דתמני רבי פס דרומא קמיי. והוה תמן חד סב. אמר. אין חנינה קדמיי אנא תיניין. אין רבי פס דרומיא קדמיי אנא תיניין. וקביל עלוי רבי חנינה מיתמנייא תליתאי. אמר רבי חנינה. זכית מארכה יומין. אין בגין הדא מילתא לית אנא ידע. אין בגין דהוית סליק מן טיבריא לציפורין. [והוינא] עקים איסרטין מיעול מישאול בשלמיה דרבי שמעון בן חלפותא בעין תינה לית אנא ידע. שמואל ואילין דבית שילא הוון שאלין בשלמיה דנשייא בכל יום. והוון אילין דבית שילה עלין קדמיי ויתבין קדמיי. פלגון איקר לשמואל ואייתיבוניה קדמיי. עאל רב לתמן ופלג ליה שמואל איקר [ואותביניה קדמיי.] אמרין אילין דבית שילה. אנן תיניינין אנן. וקבל עלויי שמואל מיתב תליתאי. שלשה ספרים מצאו בעזרה. ספר מעוני. וספר זעטוטי. וספר היא. באחד מצאו כתוב מעון אלהי קדם. ובשנים כתוב מעונה אלהי קדם. וקיימו שנים וביטלו אחד. באחד מצאו כתוב וישלח את זעטוטי בני ישראל. ובשנים כתוב וישלח את נערי בני ישראל. וקיימו שנים וביטלו אחד. באחד מצאו כתוב תשע היא. ובשנים כתוב אחת עשרה היא וקיימו שנים וביטלו אחד. אמר רבי לוי מגילת יוחסין מצאו בירושלם וכתוב בה. הלל מן דדוד. בן יצף מן דאסף. בן ציצית הכסת מן דאבנר. בן קוביסין מן דאחאב. בן כלבא שבוע מן דכלב. רבי יניי מן דעלי מן יהודה מן ציפורין. רבי חייה רבה מבני שפטיה בן אבוטל. רבי יוסי בירבי חלפתא מבני יונדב בן רכב. רבי נחמיה מן נחמיה התרשתא. [תני.] סדר הסב. בזמן שהן שתי מיטות הגדול שבהן [עולה] מיסב בראש העליונה. והשיני לו למטה ממנו. בזמן שהן שלש מיטות הגדול שבהן עולה ומיסב בראש האמצעית. והשיני לו למעלה והשלישי לו למטה הימינו. וכן מסדירין והולכין. אמר רבי שמואל בר רב יצחק. אבות דרך הסב הן קבורין. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא. לעולם אין העולם עומד אלא על הקרבנות. תמן תנינן. שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר. על שלשה דברים העולם עומד. על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. ושלשתן בפסוק אחד. ואשים דבריי בפיך. זו תורה. ובצל ידי כסיתיך. זו גמילות חסדים. ללמדך שכל מי שהוא עסוק בתורה ובגמילות חסדים זכה לישב בצילו שלהקדוש ברוך הוא. הדא היא דכתיב מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. לנטוע שמים וליסוד ארץ. אילו הקרבנות. ולאמור לציון עמי אתה. אילו ישראל. אמר רבי חיננא בר פפא. חיזרנו על כל המקרא ולא מצאנו שנקראו ישראל ציון אלא זה. ולאמר לציון עמי אתה. תמן תנינן. רבן שמעון בן גמליאל אומר. על שלשה דברים העולם עומד. על הדין ועל האמת והשלום. ושלשתן דבר אחד הן. נעשה הדין נעשה אמת. נעשה אמת נעשה שלום. אמר רבי מנא. ושלשתן בפסוק אחד. אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם.