תלמוד ירושלמי תענית פרק ד הלכה ז

משנה: אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בני ירושלים יוצאין בכלי לבן שאולים שלא לבייש את מי שאין לו. כל הכלים טעונין טבילה. ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות. בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך. אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה. וכן הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וגו׳. ביום חתונתו זו מתן תורה. וביום שמחת לבו זה בניין בית המקדש שייבנה במהרה בימינו. הלכה: ניחא ביום הכיפורים שהוא כפרה על ישראל. בחמשה עשר באב למה. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא. שבו זמן קיצה יפה לעצים. שכל עצים שהן נקצצין בו אינן עושין מאכולות. כהיא דתנינן תמן. כל עץ שנמצא בו תולעת פסול מעל גבי המזבח. רב חייה בר אשי בשם רב. שבו התיר הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים. כהנא שאל [לרב]. כל הדא טיבותא רבתא עבד וכתיב ביה עליו עלה שלמנאסר מלך אשור. אמר ליה. על ידי ששמט את הקולר מצוארו ותלייו בצואר הרבים. לא אמר. כל עמא יסקון. אלא מאן דבעי מיסוק יסוק. רבי שמואל בר רב יצחק. ואמרין לה בשם רבי שמואל בר נחמן. שבו הותרו שבטים לבוא זה בזה. דכתיב ולא תסוב נחלה מבני ישראל ממטה למטה אחר כי איש בנחלת אבותיו ידבקו בני ישראל. וכתיב וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל וגו׳. וכי איפשר לבת לירש שני מטות. תיפתר שהיה אביה משבט אחד ואמה משבט אחד. ורבנן אמרי. שבו הותר שבטו שלבנימן לבוא בקהל. דכתיב ארור נותן אשה לבנימן. מקרא קראו וקירבוהו. מקרא קראו וריחקוהו. מקרא קראו וקירבוהו. אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. מקרא קראו וריחקוהו. גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו. ואדיין לא נולד בנימן. רבי אבון אמר. שבו בטל החפר. ואמר רבי לוי. בכל ערב תשעה באב היה משה מוציא כרוז בכל המחנה ואומר. צאו לחפר צאו לחפר. והיו יוצאין וחופרין להן קברות וישינים. ובשחר היו עומדין ומוצאין עצמן חסירים חמשה עשר אלף ופרוטרוט. ובשנה האחרונה עשו כן ועמדו ומצאו עצמן שלמים. אמרו. דילמא דטעינן בחושבנא. וכן בעשרה ובאחד עשר ובשנים עשר ובשלשה עשר ובארבע עשר ובחמשה עשר. כיון דאשלם זיהרא אמרו. דומה שביטל הקדוש ברוך הוא אותה הגזירה קשה מעלינו. ועמדו ועשו יום טוב. כל הכלים טעונין טבילה. ובנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים. רבי ינאי בירבי ישמעאל אמר. ואפילו נתונים בתיבה. נתונים בתיבה ואת אמר הכן. מתוך שאת עושה כן הוא משאילן. ומה היו אומרות. שא נא עיניך בחור וראה מה את בורר לך. אל תתן עיניך בנואי תן עיניך במשפחה כול׳. היתה בתו שלמלך שואלת מבתו שלכהן גדול. בתו שלכהן גדול שואלת מבתו שלמלך. הכאורות היו אומרות. אל תתן עיניך (בנואי) [בנוי]. והנאות היו אומרות. תן עיניך במשפחה. וכן הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעיטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. ביום חתונתו זו מתן תורה. וביום שמחת לבו זה בניין בית המקדש שייבנה במהרה בימינו.