תלמוד ירושלמי תענית פרק ד הלכה ו

משנה: משנכנס אב ממעטין בשמחה: שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין מלספר ומלכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין לא יאכל בשר ולא ישתה יין. רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה. רבי יהודה מחייב בכפיית המיטה ולא הודו לו חכמים: הלכה: אמר רבי יהושע בן לוי. הדא דאת אמר בבניין שלשמחה. אבל אם היה כותלו גוהה סותרו ובונהו. אמר שמואל. בכותלא דגניי ביה. רבי בא בר כהן אמר קומי רבי יוסי. רבי אחא בשם רבי יעקב בר אידי. אסור לארס אשה בערב שבת. הדא דאת אמר שלא לעשות סעודת אירוסין. הא לארס יארס. שמואל אמר. אפילו בתשעה באב יארס. שלא יקדמנו אחר. מחלפה שיטתיה דשמואל. תמן הוא אמר. אלהים מושיב יחידים ביתה. במאזנים לעלות המה מהבל יחד. והכא הוא אמר הכין. אלא שלא יקדמנו אחר בתפילה. אפילו כן לא קיימה. אמר רבי יונה. הדא דאת אמר מרוח ומלבוש. ברם מרוח ומתקנה. כן אנן אמרין. הדין קצרא אסיר ליה מיעבד עיבידתיה. מתניתא פליגא על רבי יונה. שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין מלספר ומלכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. רבי יונה בשם רב המנונא. (לתוספת) [לתספורת] הושבה. רבי בא בר כהן אמר קומי רבי יוסה רבי אחא בשם רבי אבהו. תשעה באב שחל להיות בשבת שתי שבתות מותרות. לאחריו מהו. רבי יוחנן אמר. לאחריו אסור. רבי שמעון בן לקיש אמר. לאחריו מותר. דרשה רבי חייה בר בא לציפוראיי ולא קבלון עליהון. אמר רבי אימי לרבי [יסי]. ואין בן אחוי שלרבי חייה הגדול חלוק עליו. אמר ליה. בפירוש פליגין. רבי יוחנן אמר. לאחריו אסור. רבי שמעון בן לקיש אמר. לאחריו מותר. מה עבד לה רבי שמעון בן לקיש. פתר לה תשעה באב שחל להיות בשבת. ולית שמע מינה כלום. רבי יצחק בן אלעזר מן דהוה תשעה באב נפק הוה מכריז. יפתחון ספרייא ומאן דבעי יספדא יספד. כתוב והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה. דרומאי נהגין חגה. ציפוראיי נהגין חדשה. טיבריאי נהגין שבתה. חזרין רבנן דטיבריא למינהוג כרבנן דציפורין. רבי ירמיה בשם רבי חייה בר בא. בדין היה שיהו מתענין בעשירי שבו נשרף בית אלהינו. ולמה בתשיעי. שבו התחילה הפורענות. ותני כן. בשביעי נכנסו לתוכו. בשמיני היו מקרקרין בו. בתשיעי הציתו בו את האור. ובעשירי נשרף. רבי יהושע בן לוי ציים תשיעי ועשירי. רבי אבון ציים תשיעי ועשירי. רבי לוי ציים תשיעי ולילי עשירי. רבי בא בר זבדא בשם רבי חנינה. ביקש רבי לעקור תשעה באב ולא הניחו לו. אמר לו רבי לעזר. עמך הייתי ולא איתאמרת הכי. אלא ביקש רבי לעקור תשעה באב שחל להיות בשבת ולא הניחו לו. אמר. הואיל ונדחה ידחה. אמרו [לו]. ידחה למחר. וגזי ליה ההיא דתנינן תמן. רבי יוחנן בן ברוקה אומר. על שניהן הוא אומר ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו וגו׳. רבי לעזר בשם רבי חנינה. הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה. אמר ליה רבי בא בר זבדא. עמך הייתי ולא אתאמרת. אלא אם היתה תובעת להינשא הדין עמה. וקרא עליהון. טובים השנים מן האחד. מהו ישנה. יחלף. אין הוה יליף אכיל ליטרא דקופד ייכול פלגא. אין הוה יליף שתי קסט דחמר ישתה פלגא. אמר רבי יוחנן. ובלבד עיקר סעודת תשעה באב. אמר רב הושעיה. ובלבד משש שעות ולמעלן. אמר רבי יוסי. תרתיהון לקולא. אכל סעודת תשעה באב משש שעות ולמטן אפילו עולה על שולחנו כסעודת שלמה מותר. אכל סעודתו משש שעות ולמעלן אפילו עולה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתו מותר. תני. תשעה באב שחל להיות ערב שבת. וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת. אפילו עולה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתו מותר. רב מן דהוה אכל כל צורכיה הוה צבע פיסתיה בקיטמא ואמר. זו היא עיקר סעודת תשעה באב. לקיים מה שנאמר ויגרס בחצץ שיניי הכפישני באפר. יאות אמר רבי יהודה. מה טעמון דרבנן. עשו אותו כמי שמתו מוטל לפניו. אינו לא כופה את מיטתו ולא ישן על גבי מיטה כפויה.