תלמוד ירושלמי תרומות פרק ב הלכה א

משנה: אין תורמין מן הטהור על הטמא ואם תרמו תרומתן תרומה. באמת אמרו העיגול של דבילה שנטמא מקצתו תורם מן הטהור שיש בו על הטמא שיש בו וכן אגודה של ירק וכן ערימה. היו שני עיגולין שני אגודות שתי ערימות אחת טהורה ואחת טמאה לא יתרום מזה על זה. רבי אליעזר אומר תורמין מן הטהור על הטמא. אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם שוגג תרומתו תרומה. מזיד לא עשה ולא כלום. וכן בן לוי שהיה לו מעשר טבל היה מפריש עליו והולך. שוגג מה שעשה עשוי. מזיד לא עשה כלום. רבי יהודה אומר אם היה יודע בו מתחילה אף על פי שהוא שוגג לא עשה כלום. המטביל כלים בשבת בשוגג ישתמש בהן ומזיד לא ישתמש בהן. המעשר והמבשל בשבת שוגג יאכל מזיד לא יאכל. הנוטע בשבת שוגג יקיים מזיד יעקור ובשביעית בין שוגג בין מזיד יעקור. הלכה: אין תורמין מן הטהור כו׳. רבי יוחנן בשם רבי ינאי ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב. מה גורן ויקב איפשר שיהא מקצתו טמא ומקצתו טהור. וזה אף על פי שאיפשר למידין איפשר משאי איפשר. מעתה לא יהא תרומתו תרומה ממנו כתיב. כל הדברים למידין ומלמדין תרומת מעשר היא מלמדת ואינה למידה תרומת מעשר לימדה על תרומה גדולה שלא תהא ניטלת מן הטהור על הטמא והיא ניטלת מן הטהור על הטמא. מניין רבי יוסי בשם חזקיה. רבי יונה בשם רבי יניי ונתתם ממנו את תרומת יי לאהרן הכהן עשה שינתנו לאהרן הכהן בכהונתו. כהנא אמר מכל חלבו את מקדשו ממנו טול מן המקודש שבו. תרומת מעשר לימדה על תרומה גדולה שהיא ניטלת מן המוקף והיא ניטלת שלא מן המוקף. מניין שתרומת מעשר ניטלת שלא מן המוקף. מכל מעשרותיכם אחד ביהודה ואחד בגליל. תרומת מעשר לימדה על תרומה גדולה שלא תהא ניטלת אלא מן הגמור ואף היא ניטלת מן הגמור. תרומת מעשר ניטלת מן הטהור על הטהור ומן הטמא על הטמא מן הטהור על הטמא ואינה ניטלת מן הטמא על הטהור. רבי נחמיה אומר כשם שאינה ניטלת מן הטמא על הטהור כך אינה ניטלת מן הטמא על הטמא ומודי רבי נחמיה בדמיי. עד כדון בשהיה לו מאותו המין לא היה לו מאותו המין נישמעינה מן הדא. רבי חנינה ענתניא סלק עם רבי זעירא לחמת גדר זבן ליה קלוסקין בעא מתקנה מיום לחבריה אמר ליה לית אנן צריכין חששין ליחידא אית לך מימר בשהיה לו מאותו המין. באמת אמר רבי לעזר כל מקום ששנינו באמת הלכה למשה מסיני. ועיגול של דבילה שניטמא מקצתו מכיון שניטמא מקצתו אין כולו טמא במחובר במי פירות היא מתניתא. ואין סופו ליחלק ולעשותו שנים. תיפתר שקרא לה שם במחובר. וכן אגודה של ירק. מתניתן שניטמאת ועודה אגודה אבל ניטמאת קלחין ואגדן לא בדא. ואין סופה ליחלק ולעשות שתים. תיפתר שקרא לה שם במחובר. אגד שניטמא והתירו ואגדו מהו. וליתני עיגול ולא ליתני אגודה וניתני אגודה ולא ליתני ערימה. אילו תנינן עיגול ולא תנינן אגודה הוינן אמרין עיגול שכולו גוף אחד תורם. אגודה שאין כולה גוף אחד אינו תורם. הוי צורכה מיתני אגודה. ואילו תנינן אגודה ולא תנינן ערימה הוינן אמרין אגודה שכולה תפושה אחת תורם ערימה שאין כולה תפושה אחת אינו תורם. הוי צורכא מיתני עיגול וצורכא ניתני אגודה וצורכא מיתני ערימה. מכיון דתנינן היו שני עיגולין ושתי אגודות ושתי ערימות. מה צורכא דההיא דמר רבי יוחנן בשם רבי יניי ונחשב לכם תרומתכם כדגן וגו׳. אמר רבי חייה בר אדא בערימה של קישואין ודילועין היא מתניתא. היו שני עיגולין אחד מקצתו טמא ואחד מקצתו טהור מהו שיתרום מזה על זה. וייבא כהדא. היו לפניו שני כריים אחד הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות. ואחד הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות. מהו שיתרום מזה על זה. תלמידוי דרבי חייה רובה שאלון לרבי חייא רובא ואמר לון הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו. רבי לעזר בשם רבי חייה רבה אין תורמין ומעשרין מזה על זה. הרי שהביא מינין הרבה בקופה וכרוב מלמעלן וכרוב מלמטן ודבר אחר באמצע אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה. הדא דתימא בשאין שם חלל. אבל אם יש שם חלל תורמין ומעשרין מזה על זה. כל בית הגיתות אחד. כל בית הגרנות אחד. תני אמר רבי יודה והיא שתהא תופסת הגורן באמצע. עד כדון חיטין ואפילו קש ואפילו תבן. רבי חגיי בעא קומי רבי יוסי היה טמא באמצע אמר ליה והיינו נשוך. חבריא בעון קומי רבי יוסי היתה מפה באמצע אמר לון והיינו חמשה שקין בגורן דתני חמשה שקין בגורן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה. תני רבי לעאיי אומר משום רבי ליעזר תורמין מן הטהור על הטמא בלח. כיצד כבש זיתים בטומאה והוא רוצה לתורמן בטהרה מביא משפך שאין בפיו כביצה וממלא אותו ביצים ונותנו על פי חבית. ונמצא תורם מן המוקף. למה לי פחות מכביצה. אפילו כביצה לא פירורין אינון שלא יטמא זיתין הרבה. אמרו לו אין לך כל לח קרוי לח אלא יין ושמן בלבד. היך עבידא קורה אחת לשני בורות. שני קורות לבור אחד. ניחא קורה אחת לשני בורות. אלא שני קורות לבור אחד לא מתוך שניטמא מקצתן ניטמאו כולן. רבי לא בשם רבי לעזר תיפתר שהיה בליבו לעשות תפושה אחת ונמלך לעשותו שתי תפוסות. אמר רבי יוסי בי רבי בון הדא דתימר בשניטמא משישלה ומשיקיפה שכבר נראו לתורמן בטהרה. אבל אם ניטמא עד שלא שילה ועד שלא קיפה לא בדא. רבי טבי רבי יאשיה בי רבי ינאי הלכה כרבי ליעזר. רבי יצחק בר נחמן בשם רבי הושעיא הלכה כרבי ליעזר. רבי הונא רבי חנניה אין הלכה כרבי ליעזר. רבי יוסי בי רבי בון רב יהודה בשם שמואל אין הלכה כרבי ליעזר. אתא עובדא קומי רבי אימי ולא הורי אמר תרין כל קביל תרין אינון. אמרין ליה והא רבי יצחק בר נחמן הורי. אפילו כן לא הורי. תמן תנינן התורם את הבור ואמר הרי זו תרומה על מנת שתעלה בשלום שלום מן השבר שלום מן השפיכה אבל לא מן הטומאה. רבי שמעון אמר אף מן הטומאה. אמר רבי יוסי בן חנינה בטומאת טבולי יום היא מתניתא. אמר רבי אילא שכן טבולי יום מצויין בין הגיתות. אמר רבי יוסי אין לטבול יום מגע אצל טבל. תני אמר רבי יודן במה דברים אמורים בתרומה גדולה שהיא צריכה לתרום מן המוקף. אבל בתרומת מעשר אפילו שאר כל הדברים שלום הם. היה תורם תרומה ותרומת מעשר כאחת אינה שלום. יהודה ברבי אומר לא עלתה על דעתו של זה לעבור על דברי תורה להקדים תרומת מעשר לתרומה גדולה. מתיב רבי בא בר ממל והא תנינן אין תורמין מן הטמא על הטהור הגע עצמך שתרם ואמר לא עלת על דעתו לעבור על דברי תורה. אמר רבי בא בר ממל אם אמר את כן נמצאת מבריחו מן הקלה ומכניסו לחמורה. טבל בעון מיתה. טמא שאכל את הטהור בעשה. תני בשם רבי יוסי אם תרם מן הטמא על הטהור בין בשוגג בין במזיד מה שעשה עשוי. רבי פינחס בעא קומי רבי יסא עד כדון בסבור בהן שהן טהורין והיה יודע שהן טמיאין וסבר שמותר לתרום מן הטמא על הטהור. אמר ליה יאות רבי סבר כרבי יודה ברם כרבי יוסי היא הדא היא הדא. מתניתא בכלים גדולים אבל בכלים קטנים מערים עליהן ומטבילן. ותני רבי הושעיה ממלא הוא אדם כלי טמא מן הבור ומערים עליו ומטבילו. ותני נפל דלייו בתוך הבור נפל כלייו לתוך הבור מערים עליהן ומטבילן. תרין אמורין חד אמר בכלים שניטמאו באב הטומאה. וחרינה אמר בכלים שניטמאו בולד הטומאה. מתיב מאן דאמר בוולד הטומאה למאן דאמר באב הטומאה ואפילו בחול טעון הערב שמש. אמר ליה ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה. רבי ירמיה רבי זעירא בשם רבי חייה בר אשי אשה פיקחת מדיחה כוס כן קערה כן תמחוי כן. נמצאת מרבצת ביתה בשבת. רבי שמואל בשם רבי אבהו בשוגג באיסור ובמזיד באיסור. אמר רבי יוסי מתניתא אמרה כן המעשר והמבשל בשבת שוגג יאכל מזיד לא יאכל. בשוגג באיסור ובמזיד באיסור. תני המבושל בשבת שוגג יאכל מזיד לא יאכל דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת. במזיד לא יאכל עולמית. רבי יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו. במזיד לא לו ולא לאחרים. שמואל כרבי יוחנן הסנדלר. רב כד הוה מורי בחבורתיה מורי כרבי מאיר. בציבורא כרבי יוחנן הסנדלר. אמר רבי שמעון בר כרסנא כרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה הורי לון. דתני רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה כל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאו בשבת בין בשוגג בין במזיד אסור בין לו בין לאחרים לא יאכל וכל דבר שאין חייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאו בשבת בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו במזיד לא לו ולא לאחרים. בעון קומי רבי יוחנן את מה את אמר אמר לון אני אין לי אלא משנה המעשר והמבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל. שמע רב חסדא ומר הותרו שבתות לא כן אמר רב הונא בשם רב ותני רבי חייה כן בראשונה היו אומרים השוכח תבשיל על גבי כירתו בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל. נחשדו שהיו מניחין מזידין ואומרים שכיחין היינו ואסרו להן את השוכח. ואת אמר הכא הכין. אמר רבי הילא נחשדו להיות מניחין ולא נחשדו להיות מבשלין. קנסו במניח ולא קנסו במבשל. חזרו לומר תבשיל שהוא מצטמק ויפה לו אסור מצטמק ורע לו מותר. אי זהו תבשיל שהוא מצטמק ויפה לו כרוב ואפונין ובשר טרוף. אמר רבי תנחום בר עילאי אף ראשי לפתות וראשי קפלוטות עשו אותן כתבשיל שהוא מצטמק ויפה לו. בצים מה הן. רבי יוסי בשם רבי ישמעאל. רבי ירמיה רבי חנינה בשם רבי ישמעאל בי רבי יוסי אבא עלה לביתו ומצא שם בצים ואסר חמין והתיר. רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינה אני ואבא עלינו לחמת גדר והביאו לפנינו בצים קטנות כחזררין וטעמון יפה כפינקרסין. תני לא תמלא אשה קדירה עססיות ותורמוסין ותתנם לתוך התנור ערב שבת עם חשיכה. ואם נתנה אסורין למוצאי שבת עד כדי שיעשו. רבי אחא אמר במזיד כרבי מאיר רבי יוסי אומר בשוגג כרבי יהודה. אמר רבי מנא יאות. אמר רבי יוסי הנוטע בשוגג בשבת יקיים במזיד יעקור בשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור. רבי יודה אומר חילוף הדברים בשביעית בשוגג יקיים במזיד יעקור בשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור מפני שהניית שבת עליו. וכאן מכיון שאתה אומר המתן למוצאי שבת עד כדי שיעשו כמי שלא נהנה מחמת שבת כלום. מה טעם דרבנין נחשד על השביעית ולא נחשדו על השבתות. דבר אחר מונין לשביעית ואין מונין לשבתות. היך עבידא נטע פחות משלשים לפני שביעית ונכנסה לשביעית. אין תימר חשד אין כאן חשד. אין תימר מונין יש כאן מונין. נטע פחות משלשים יום לפני שמינית ונכנסה שמינית אין תימר חשד יש כאן חשד ואתיא כמאן דאמר מפני מונין ברם כמאן דאמר מפני חשד וקנסו שוגג מפני מזיד.