תלמוד ירושלמי תרומות פרק ג הלכה ד
משנה: המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר מעשר ואמר תרומה. עולה ואמר שלמים שלמים ואמר עולה. שאיני נכנס לבית זה ואמר לזה. שאיני נהנה לזה ואמר לזה לא אמר כלום עד שיהא פיו ולבו שוין. הלכה: תמן תנינן בית שמאי אומרים הקדש טעות הקדש. ואמר רבי ירמיה בא לומר חולין אמר עולה קדשה. אמר רבי יוסי במתכוין להקדש אנן קיימין. אלא שטעה מחמת דבר אחר. והדא מתניתא מה היא. על דעתיה דרבי ירמיה במחלוקת. על דעתיה דרבי יוסי דברי הכל. תני בשפתים ולא בלב יכול שאני מוציא את הגומר בלב. תלמוד לומר לבטא. ושמואל אמר הגומר בליבו אינו חייב עד שיוציא בשפתיו. והתני כל נדיב לב זה הגומר בלב. אתה אומר זה הגומר בלב או אינו אלא המוציא בשפתיו. כשהוא אומר מוצא שפתיך תשמור הרי מוצא בשפתיו אמור. הא מה אני מקיים כל נדיב לב זה הגומר בלב. מה דאמר שמואל לקרבן.
