תלמוד ירושלמי תרומות פרק ד הלכה א

משנה: המפריש מקצת תרומה ומעשרות ומוציא ממנו תרומה עליו אבל לא למקום אחר רבי מאיר אומר אף מוציא הוא למקום אחר תרומה ומעשרות. הלכה: המפריש מקצת תרומה ומעשרות כו׳. מתניתן כשהפריש ובדעתו להפריש. רבי שמואל בשם רבי זעירא מתניתין בסתם. אמר רבי מנא קומי רבי יודן מה ופליג. אמר ליה סתמו בשהפריש ובדעתו להפריש. מה בין מוציא ממנו עליו ממוציא ממנו על מקום אחר. בשעה שהוא מוציא ממנו עליו כל הטבל עלה בידו. ובשעה שהוא מוציא ממנו על מקום אחר מזה ומזה עלה בידו. וקשיא נטל להוציא ממנו עליו כל הטבל עלה בידו ונמלך להוציא ממנו על מקום אחר מזה ומזה עלה בידו. נטל להוציא ממנו על מקום אחר מזה ומזה עלה בידו ונמלך להוציא ממנו עליו כל הטבל עלה בידו. פיחת כל הטבל עלה בידו הוסיף מזה ומזה עלה בידו. אף בטועה כן. היה סבור שהוא חייב שתי סאין ואינו חייב אלא אחת רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש אותה הסאה שהוא מפריש עושה אותה תרומה על מקום אחר. והתנינן אבל לא על מקום אחר. תיפתר במרבה בתרומה. ניחא במרבה בתרומה. ובמעשרות לא תני רבי שמעון בן לקיש מעשרות. אלא טעמא דרבי שמעון בן לקיש מכיון דו אמר כל הטבל עלה בידו מה בין מוציא ממנו עליו מה בין מוציא ממנו על מקום אחר. מיי כדון בשניתקן רובו של כרי. לא נתקן רובו של כרי פלוגתא דחזקיה ורבי יוחנן דאמר ריש לקיש בשם חזקיה טבל בטל ברוב. ורבי יוחנן אמר אין הטבל בטל ברוב. מכיון שנתן דעתו להפריש נסתיימה כל חיטה וחיטה במקומה. ואית דבעי מימר כהדא דתני רבי ליעזר בן יעקב. דתני רבי ליעזר בן יעקב אינו מוציא לא עליו ולא על מקום אחר. עד כדון לא ניתקן רובו של כרי. נתקן רובו של כרי. וייבא כהדא היו לפניו שני כריין אחד הפריש ממנו מקצת תרומה ומעשר ואחד הפריש ממנו מקצת תרומה ומעשר מהו שיתרום מזה על זה. תלמידוי דרבי חייה רובא שאלין לרבי חייה רובא אמר לון הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו. רבי לעזר בשם רבי חייה רבה אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה.