תלמוד ירושלמי תרומות פרק ו הלכה ב

משנה: המאכיל את פועליו ואת אורחיו תרומה הוא משלם את הקרן והן משלמין את החומש דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים הן משלמין קרן וחומש והוא משלם להן דמי סעודתן. הגונב תרומה ולא אכלה משלם תשלומי כפל דמי תרומה. אכלה משלם שני קרנים וחומש. קרן וחומש מן החולין וקרן דמי תרומה. גנב תרומת הקדש ואכלה משלם שני חומשין וקרן שאין בהקדש תשלומי כפל. אין משלמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה ומן ההבקר ולא ממעשר ראשון שניטלה תרומתו ולא מעשר שני והקדש שנפדו שאין הקדש פודה את ההקדש דברי רבי מאיר. וחכמים מתירין באלו. הלכה: הא רבי מאיר אמר משלמין ורבנין אמרין משלמין. מה ביניהון. אמר רבי יוחנן עיקר סעודה ביניהון. רבי מאיר אמר עיקר סעודה לבעל הבית. ורבנין אמרין עיקר סעודה לפועלין. רבי שמעון בן לקיש אמר טפילה ביניהון. רבי מאיר אומר טפילה לבעל הבית. ורבנין אמרין טפילה לפועלין. רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש הא למה זה דומה למוכר חפץ לחבירו ונמצא שאינו שלו שהוא חייב להעמיד לו מקחו. אילו כרבי שמעון בן לקיש אית אמרת ניחא. ואין כרבי יוחנן אמר עיקר סעודתו ביניהון ואת אמר הכין. כרבי מאיר את אמר. רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינא שבח סעודה ביניהון בשפסק עמהן להאכילן דבשני חולין והאכילן דבשני תרומה. ולא כבר אכלו. כמאן דאמר טבלים נפשו של אדם חתה מהן. אמר רבי ינאי לצדדין היא מתניתא יש בו כזית ואין בו שוה פרוטה משלם לקדש. יש בו שוה פרוטה ואין בו כזית משלם לשבט. יש בו כזית ויש בו שוה פרוטה. שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן משלם לקדש. רבי יוחנן אמר משלם לשבט. אמר רבי זעירא גזירת הכתוב היא ואיש כי יאכל קודש בשגגה למקום שהקרן מהלך שם החומש מהלך. כהנא אמר משלם שני חומשין חומש לשבט וחומש להקדש. שאין בו בהקדש תשלומי כפל. שנאמר ישלם שנים לרעהו ולא להקדש. רבי שמעון בן לקיש אמר להן על תרתין אחרייתא למה מפני שיש בהן זיקת תרומה ומעשרות. ולקט ושכחה אין בהן זיקת תרומה ומעשרות. אלא בנשיכת פיאה ובקמת פיאה אנן קיימן. לית הדא פשטה שאילתיה דחילפיי דחילפיי שאל לקט בנשירה מהו שיקדש. רבי יוחנן אמר ליה והא תנינן לקט. אית לך מימר פיאה כלקט. רבי יוחנן אמר ליה על כולהון.