תלמוד ירושלמי תרומות פרק ו הלכה א

משנה: האוכל תרומה שוגג משלם קרן וחומש אחד האוכל ואחד השותה ואחד הסך אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה משלם חומש וחומש חומשא אינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנין והן נעשין תרומה. והתשלומין תרומה. אם רצה הכהן למחול אינו מוחל. בת ישראל שאכלה תרומה ואחר כך נשאת לכהן אם תרומה שלא זכה בה כהן אכלה משלם קרן וחומש לעצמה. ואם תרומה שזכה בה כהן אכלה משלם קרן לבעלים וחומש לעצמה מפני שאמרו האוכל תרומה שוגג משלם קרן לבעלים וחומש למי שירצה. הלכה: האוכל תרומה שוגג כו׳. כתיב ואיש כי יאכל קודש בשגגה ויסף חמישיתו. שיהא הוא וחומשו חמשה. ולא כן אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן שוגג בחלב מזיד בקרבן מתרין בו ולוקה ומביא קרבן. ואמור אף הכא מזיד בתרומה ושוגג בחומש יתרו בו וילקה ויביא חומש. אמר רבי זעירא גזירת הכתוב היא. ואיש כי יאכל קודש בשגגה שתהא כל אכילתו בשגגה. כמזיד בספיקו כשוגג בודאו. אמר רבי יוסי הדא אמרה השב לו מידיעתו. חייב על שגגתה. אמר אני פורש מכזית ואיני פורש מכחצי זית. אמר רבי בון בר חייה נעשה כאוכל חצי זית בשוגג וחצי זית במזיד. ואין יסבור רבי בון בר חייה כרבי שמעון בן לקיש דרבי שמעון בן לקיש אמר אכל חצי זית בהעלם אחד פטור. והכא אכל שני חצאי זתין וחסר כל שהוא פטור. מודי רבי שמעון בן לקיש באיסורי הנייה ומודי רבי שמעון בן לקיש ביום הכפורים ומודה רבי שמעון בן לקיש בעתיד להשלים. רבי אבהו בשם רבי יוחנן המגמע חומץ של תרומה לוקה. רבי אבהו בשם רבי יוחנן הכוסס חיטה של תרומה לוקה. תני הכוסס את החיטה של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. רבי אומר אני אומר שמשלם קרן וחומש. רבי ירמיה בשם רבי אימי מודין חכמים לרבי במגמע חומץ של תרומה אחר טיבלו שהוא משלם קרן וחומש שהחומץ מישב את הנפש. תני אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין ואם שילם חולין טמאין יצא. רבי נתן אומר סומכוס אומר שוגג מה שעשה עשוי מזיד לא עשה כלום. תמן תנינן אין תורמין מן הטמא על הטהור. תני בשם רבי יוסי אם תרם מן הטמא על הטהור בין בשוגג בין במזיד מה שעשה עשוי. אתיא דיחידאה דהכא כסתמא דתמן ויחידאה דתמן כסתמא דהכא. היך עבידא רבי זעירא בשם רבי חנינה תשלומי תרומה הרי הן כתרומה לכל דבר אלא שגידוליהן חולין. גידולי תרומה הרי הן כחולין לכל דבר אלא שאסורין לזרים. אמר רבי יוסי ואנן תנינן תרתיהון תשלומין תרומה הרי הן כתרומה לכל דבר דתנינן אינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנין והן נעשין תרומה. אלא שגידוליהן חולין דתנינן גידולי תרומה הא גידולי תשלומין חולין גידולי תרומה הרי הן כחולין לכל דבר. דתנינן וחייבת בלקט ובשכחה ובפיאה ועניי ישראל ועניי כהנים מלקטין אלא שאסורין לזרים דתנינן ועניי ישראל מוכרין את שלהן לכהנים בדמי תרומה והדמין שלהן. תני תשלומי תרומה אין משלמין מהן קרן וחומש ואין משלמין עליהן קרן וחומש ואין חייבין בחלה ואין הידים פוסלות בטבול יום כדרך שפוסלות בחולין. ואוף רבי שמעון ורבי יוסי מודה בה. אם רצה כהן למחול אינו מוחל. בשלא הפריש. הפריש ואחר כך אכל פלוגתא דרבי ודרבי לעזר בי רבי שמעון. דתני ונתן לכהן את הקודש מתנתו מקדשתו מלוכל בתרומה. ואף הפרשתו מקדשתו לחייב עליו חומש דברי רבי לעזר בי רבי שמעון. ואף הפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש מלוכל בתרומה. מחל ואחר כך אכל תפלוגתא דרבי יוחנן ודרבי שמעון בן לקיש. דאיתפלגון גזל תרומה משל אבי אמו כהן רבי יוחנן אמר משלם לשבט. וריש לקיש אמר משלם לעצמו. אמר רבי יונה כך היה משיב רבי שמעון בן לקיש לרבי יוחנן על דעתך דתימר משלם לשבט. והא תנינן גנב תרומת הקדש ואכלה משלם שני חומשין וקרן. וישלם שלשה. רבי יסא בשם רבי יוחנן התורה אמרה יצא בו ידי גזילה. אמר ליה רבי זעירא לרבי איסי תרתין מילין אמרין בשם רבי יוחנן ולית אתון אמרין מהן אמר רבי יוחנן יצא ידי גזילו ולית אתון אמרין מהו כדון ונתן לכהן את הקודש. מכיון שנתנו לו יצא ידי גזילו. אתון אמרין בשם רבי יוחנן במקום שחיטתה שם תהא שריפתה. ולית אתון מינהון. מהו כדון. רבי לעזר בשם רבי הושעיה על פרשה ישרוף. מה את שמע מינה. רבי ירמיה בשם רבי אימי מקום פרישתה מחיים שם תהא שריפתה. רבי יוחנן כרבי. רבי שמעון בן לקיש כרבי לעזר בי רבי שמעון. אמר רבי בון בר חייה ואין יסבור רבי שמעון בן לקיש כרבי ובלבד בדבר שהוא זקוק ליתנו לכהן אבל בדבר שאינו זקוק ליתנו לכהן אוף רבי מודי דהיא מתניתא הפריש פדיון פטר חמור ומת רבי אליעזר אומר חייבין באחריותו כחמש סלעים של בן. וחכמים אומרין אין חייבין באחריותו אלא כפדיון מעשר שני. מודי רבי ליעזר בפטרי חמורות שנפלו לו מבית אבי אמו כהן מכיון שהפרישו קדשו. אכל תרומת חבר משלם לחבר. תרומת עם הארץ משלם לעם הארץ. ולא נמצא מוסר טהרותיו לעם הארץ. כיצד הוא עושה נותן שתיהן לכהן חבר ונוטל דמי אחת מהן ונותן לכהן עם הארץ. רבי בון בר חייה אמר קומי רבי שמעון בן לקיש אתיא כמאן דאמר הפרשתו מקדשתו. ברם כמאן דאמר מתנתו מקדשתו בלא כן אינו צריך זכייה. אמר להן במזכה על ידי אחר. לא הספיקה לשלם עד שנתגרשה. איתא חמי אילו היה לה כמה מעשרות שמא אינן שלה. תמן מעשרות מסויימין ברם הכא תרומה אינה מסויימת. מה דמי לה פיטרי חמורות.