תלמוד ירושלמי תרומות פרק ז הלכה א

משנה: האוכל תרומה מזיד משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. התשלומין חולין. אם רצה הכהן למחול מוחל. הלכה: האוכל תרומה מזיד כו׳. תמן תנינן אלו הן הלוקין והתנינן אלו נערות. הכא את אמר לוקה. והכא את אמר משלם. אמר רבי יוחנן לצדדין היא מתניתין אם התרו בו לוקה. אם לא התרו בו משלם. סבר רבי יוחנן מימר במקום מכות ותשלומין משלם ואינו לוקה. וילקה וישלם. כדי רשעתו. רשעה אחת אתה מחייבו. ואי אתה מחייבו שתי רשעיות. וישלם ולא ילקה. במחייבי שתי רשעיות הכתוב מדבר והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר. רבי שמעון בן לקיש אמר אפילו לא התרו בו אינו משלם מאחר שאילו התרו בו היה לוקה. מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש אלו נערות שיש להן קנס ואלו התרו בו אינו לוקה. סבר רבי שמעון בן לקיש כרבי מאיר דו רבי מאיר אמר לוקה ומשלם. רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש מן המוציא שם רע למד רבי מאיר. וענשו אותו ממון ויסרו אותו מלקות. ורבנין אמרין לחידושו יצא המוציא שם רע ודבר שהוא יוצא בחידושו אין למידין ממנו. לפי שבכל מקום אין אדם מתחייב בדיבורו. וכאן אדם מתחייב בדיבורו. וכשם שאין למידין ממנו לדבר אחר כך אין למידין ממנו לא לעונשין ולא למכות. ולא כן אמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש במזיד בחלב ובשוגג בקרבן מתרין בו ולוקה ומביא קרבן. והכא ילקה וישלם. רבי בון בר חייא בשם רבי שמואל בר רב יצחק [אמר כדי רשעתו.] שני דברים מסורין לבית דין את תופס אחד מהן. יצא דבר שהוא מסור לשמים. הכל מודין שאין ממון אצל מיתה דכתיב ומכה (נפש) בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת. מה מכה בהמה לא חלקתה בה בין שוגג בין מזיד (לפטור) [לחייבו] ממון אף מכה אדם לא תחלוק בו בין שוגג בין מזיד לפטור. במה פליגין. בממון אצל מכות. רבי יוחנן אמר אין ממון אצל מיתה ויש ממון אצל מכות. ורבי שמעון בן לקיש אמר כשם שאין ממון אצל מיתה כך אין ממון אצל מכות. רבי אימי בבלייא בשם רבנין דתמן טעמא דרבי שמעון בן לקיש רשע רשע. נאמר רשע במחוייבי מיתות. ונאמר רשע במחוייבי מכות. מה רשע שנאמר במחוייבי מיתות אין ממון אצל מיתה. אוף רשע שנאמר במחוייבי מכות אין ממון אצל מכות. נתן בר הושעיה אמר כאן בנערה כאן בבוגרת. נערה יש לה קנס ואין לה מכר. בוגרת אין לה לא מכר ולא קנס ואין לה בושת ופגם. רבנין דקיסרין אמרין תיפתר שפיתתו או שמחלה לו. סבר נתן בר הושעיה למקום מכות ותשלומין משלם ואינו לוקה. וילקה וישלם. כדי רשעתו. רשעה אחת אתה מחייבו. ואי אתה מחייבו שתי רשעיות. וילקה ולא ישלם. מן עדים זוממין. מה עדים זוממין משלמין ואינן לוקין. אף הכא משלם ואינו לוקה. אמר רבי יונה טעמא דנתן בר הושעיה והפילו השופט והכהו לפניו את שמכותיו יוצאות בו ידי רשעו יצא זה שאומר לו עמוד ושלם. מתניתין פליגא על רבי שמעון בן לקיש. והא תנינן האוכל תרומה שוגג. פתר לה כרבי מאיר דרבי מאיר אמר לוקה ומשלם. והא תנינן האוכל תרומה מזיד. על דעתיה דנתן בר הושעיה דו אמר משלם ואינו לוקה ניחא. על דעתיה דרבי יוחנן דו אמר אם התרו בו לוקה ואם לא התרו בו משלם. פתר לה מזיד בלא התרייה. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש לא שנייא היא מזיד היא שוגג. היא התרו בו היא לא התרו בו. סבר רבי שמעון בן לקיש כרבי מאיר דו אמר רבי מאיר לוקה ומשלם. אמר רבי חיננא קומי רבי מנא ואין יסבור רבי שמעון בן לקיש כל מתניתין דרבי מאיר קרייא דרבי מאיר. והא כתיב ואיש כי יאכל קודש בשגגה וגו׳. אלא מיסבר סבר רבי שמעון בן לקיש שהחומש קרבן. ואפילו יסבור חומש קרבן קרן קרבן. אמר רבי יודן בר שלום מתניתין אמרה שהקרן קנס דתנינן אינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנין והן נעשין תרומה. אלו ממה שאכל היה משלם יאות. ותני כן אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין ואם שילם חולין טמאין יצא. ולא דמי עצים הוא חייב לו. הדא אמרה שהקרן קנס. וכמה דתימר קרן קנס ודכוותה חומש קנס. אלא אמר רבי שמעון בן לקיש כדעתיה. כמה דו רבי שמעון בן לקיש אמר תמן הכל היו בכלל לא תענה ברעך עד שקר. יצא זה ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו לחייבו ממון. והכא הכל היה בכלל וכל זר לא יאכל קודש. יצא ואיש כי יאכל קודש בשגגה לחייבו ממון. והתני מודין חכמים לרבי מאיר בגונב חלבו של חבירו שהוא לוקה ומשלם שכן האוכל חלבו לוקה. והתני מודין חכמים לרבי מאיר בגונב תרומת חבירו שהוא לוקה ומשלם שכן האוכל תרומתו לוקה. והתני מודין חכמים לרבי מאיר בחוסם פרתו של חבירו שהוא לוקה ומשלם ששת קבין לפרה וארבעת קבין לחמור שכן החוסם פרתו לוקה. אמר רבי יוסי שכן במחוייבי מיתות. גנב תרומת הקדש ואכלה לוקה ומשלם מכל מקום הפסיד ממון. אמר רבי מנא קומי רבי יוסי מעתה הבא על אחותו קטנה ילקה וישלם. שכן הבא על אחותו בוגרת לוקה. חזר רבי מנא ואמר תמן חל עליו מיתה ותשלומין כאחת. ברם הכא מהחסימה הראשונה נתחייב מלקות ומיכן ואילך לתשלומין. התיב רבי עזרא קומי רבי מנא המצית גדישו של חבירו בשבת משיבולת הראשונה נתחייב מיתה מיכן והילך לתשלומין. ולית את אמר הכין אלא על כל שיבולת ושיבולת יש בה התריית מיתה. ואוף הכא על כל חסימה יש בה התריית מכות (והתריית תשלומין). אמר רבי יוסי בי רבי בון תרין אמורין חד אמר בחוסם בתרומה במוקדשין. וחרנה אמר בחוסם על ידי שליח. שליח לוקה והוא פטור. דם יחשב לאיש ההוא ולא לשלוחיו. שוגג בתרומה ומזיד בחמץ. שוגג בתרומה ומזיד בנזיר. שוגג בתרומה ומזיד ביום הכיפורים. אין ניפתרינה בשני דברים ניחא. אין ניפתרינה בדבר אחד מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש. תמן תנינן אין בין שבת ליום הכיפורים אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהיכרת. הא בתשלומין זה וזה שוין. מתניתא דרבי נחוניה בן הקנה דתני רבי נחוניה בן הקנה אומר יום הכיפורים כשבת לתשלומין. ורבי שמעון בן מנסיא אומר כמחוייבי כריתות כך חייבי מיתות בית דין. מה ביניהון. רבי אחא בשם רבי אבינא אמר נערה נדה ביניהון. אמר רבי מנא אוף אחות אשתו ביניהון. על דעתיה דרבי נחוניה בן הקנה מה שבת אין לה היתר אחר איסורה ויום הכיפורים אין לו היתר אחר איסורו. וזו הואיל ויש לה היתר אחר איסורה משלם. ורבי שמעון בן מנסיא אמר שבת יש בה כרת ויום הכיפורים יש בו כרת וזו הואיל ויש בו כרת אינו משלם. רבי יודה בר פזי בעי לווין וכריתות מה אמרין בה אילין תניי. אמר רבי יוסי צריכה לרבנין. אמר רבי יונה ולמה לא שמע ליה מן הדא דתני רבי שמעון בן יוחי. דתני רבי שמעון בן יוחי רבי טרפון אומר נאמר כרת בשבת ונאמר כרת ביום הכיפורים. מה כרת האמור בשבת אין ממון אצל מיתה. אף כרת האמור ביום הכיפורים אין ממון אצל כרת. אמר רבי מנא קומי רבי יוסי מה צריכין ליה כרבי שמעון בן לקיש ברם כרבי יוחנן אם מכות אצל מיתה יש לו לא כל שכן ממון אצל מכות. אמר ליה ואף כרבי יוחנן צריכה ליה. איתפלגון השוחט אותו ואת בנו לשום עבודה זרה. רבי יוחנן אמר אם התרו בו לשום אותו ואת בנו לוקה. לשם עבודה זרה היה נסקל. רבי שמעון בן לקיש אמר ואפילו התרו בו לשום אותו ואת בנו אינו לוקה. מאחר שאילו התרו בו לשם עבודה זרה היה נסקל. הכא שני דברים. והכא דבר אחד. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש מה בין אילין תניי לאילין רבנין ללאוין לא לכריתות. אמר רבי יודן רבי שמעון בן לקיש דו אמר כרבי מאיר דו אמר לוקה ומשלם. אמר רבי חנניה המצית גדישו של חבירו ביום טוב ביניהון. אילין תניי סברין מימר הואיל ואין בהן כרת משלם. ואילין רבנין סברין מימר הואיל ויש מכות אינו משלם. מעתה אילו נערות דלא כרבנין. אמר רבי מתניה בבא על הממזרת ביניהון. ואשת אחיו לאו יבימתו היא. תיפתר שמת אחיו והיו לו בנים ואירש אשה ומת ובא אחיו ואנסה.