תלמוד ירושלמי תרומות פרק ז הלכה ב

משנה: בת כהן שנישאת לישראל ואחר כך אכלה תרומה משלמת את הקרן ואינה משלמת את החומש. ומיתתה בשריפה. נישאת לאחד מכל הפסולין משלמת קרן וחומש ומיתתה בחנק דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים זו וזו משלמות את הקרן ואין משלמות את החומש. ומיתתן בשריפה. המאכיל את בניו קטנים ואת עבדיו בין גדולים בין קטנים האוכל תרומת חוצה לארץ והאוכל פחות מכזית תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש והתשלומין חולין. אם רצה הכהן למחול לו מוחל. זה הכלל כל המשלם קרן וחומש ותשלומין תרומה אם רצה הכהן למחול אינו מוחל וכל המשלם את הקרן ואינו משלם את החומש והתשלומין חולין אם רצה הכהן למחול מוחל. הלכה: כך היא מתניתא זינתה מיתתה בשריפה. מה טעמא דרבי מאיר כי תחל לזנות בית אביה. את שאינה ראויה לחזור לבית אביה. יצאת זו שהיא ראויה לחזור לבית אביה. נישאת לכשר וזינת הרי היא ראויה לחזור לבית אביה. מיי כדון כי תחל לזנות את שחילולה מחמת הזנות ולא חילולה מחמת נישואין. מה טעמא דרבנין ובת איש כהן מכל מקום. מעתה ואפילו חללה מבנה. תנא רבי חיננא בר פפא קומי רבי זעירא דרבי ישמעאל את אביה היא מחללת. את שחילולה מחמת עצמה. ולא שחילולה מחמת אביה. אמר רבי חנינה שונה אני על דרבי ישמעאל ואפילו חללה מבנה. והתנינן רבי ליעזר מחייב קרן וחומש. ורבי יושוע פוטר. הוון בעיי מימר מה פליגין בחומש אבל בקרן אפילו רבי יושוע מודי. מה פליגין לשעבר אבל לבא אפילו רבי יושוע מודי. לא הספיק לשלם עד שנשתחרר נותן. היו לו נכסים שאין לרבו רשות בהן נותן. היך עבידה. ראובן שגזל משמעון והאכילה ללוי יצא ידי גזילו. תפלוגתא דרבי חייה רבא ורבי ינאי. דאיתפלגון גזל מעפרתו של זה ונתנו לזה. רבי לעזר בשם רבי חייה רבה מוציאין מן הראשון ואין מוציאין מן השני. רבי יוחנן בשם רבי ינאי אף מוציאין מן השני. ואף רבי חייה רובה מודי מכיון שנתנה ללוי יצא בה ידי גזילו.