תלמוד ירושלמי תרומות פרק ח הלכה א

משנה: האשה שהיתה אוכלת בתרומה באו ואמרו לה מת בעליך או גירשך. וכן העבד שהיה אוכל בתרומה ובאו ואמרו לו מת רבך או מכרך לישראל או נתנך במתנה. או עשאך בן חורין. וכן כהן שהיה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה רבי ליעזר מחייב קרן וחומש. ורבי יהושע פוטר. היה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה רבי ליעזר אומר כל קרבנות שהקריב על גבי המזבח פסולין. ורבי יהושע מכשיר. נודע שהוא בעל מום עבודתו פסולה. וכולם שהיה תרומה לתוך פיהם רבי אליעזר אומר יבלעו ורבי יהושע אומר יפלוטו. אמרו לו נטמאת ונטמאת תרומה רבי אליעזר אומר יבלע ורבי יהושע אומר יפלוט. טמא היית וטמאה היתה תרומה או נודע שהוא טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו או מעשר שני והקדש שלא נפדו או שטעמו טעם פישפש לתוך פיו הרי זה יפלוט. הלכה: האשה שהיתה אוכלת בתרומה כו׳. ניחא מת בעליך. גירשך. רבנין אמרין כמשנה ראשונה. שכן ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה ואביה מקבל את גיטה. רבי ליעזר אומר ואפילו תימר כמשנה אחרונה. תיפתר שאמרה לו הבא גיטי ממקום פלוני והיה דרכו להביא לה בעשרה ימים ומצא סוס רץ והביא לה לחמשה ימים. ולא רבי ליעזר כרבי לעזר. דתנינן רבי לעזר אוסר מיד. ולא מודי רבי לעזר שאם אמרה הבא לי גיטי ממקום פלוני שהיא אוכלת בתרומה עד שמגיע גט לאותו מקום. אמר רבי חנניה מכיון שאמרה לו הבא לי גיטי ממקום פלוני כמי שאמרה לו לא יהא גט אלא לעשרה ימים מה שאכלה בהיתר אכלה. רבי חגיי שאל לחברייה מנין לאוכל ברשות שהוא פטור. מה בין סבור שהוא חולין ונמצא תרומה שהוא חייב. מה בין סבור שהוא ישראל ונמצא כהן שהוא פטור. אמרין ליה מהוריית בית דין. אמר לון עוד צריכה לי. מה בין סבור שהוא חול ונמצא שבת שהוא חייב. מה בין סבור שהוא פסח ונמצא שלמים שהוא פטור. אמרון ליה משוחט ברשות. אמר לון עוד צריכה לי. מה בין סבור שהוא שומן ונמצא חלב שהוא חייב. מה בין סבור שהוא אסור ונמצא מותר שהוא פטור. לא אגיבו מה. אמר לון נמלכין מינן או הודע אליו חטאתו והביא. השב מידיעתו חייב על שגגתו. יצא זה שאפילו ידע אינו פורש. עאל רבי יוסי לגבון אמר לון למה לא אמריתו ליה או הודע אליו חטאתו והביא. אמרין ליה הוא קשיתה והוא קיימה. רבי יוחנן בשם רבי ינאי זה אחד משלש מדרשות שהן מחוורין בתורה. ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם. וכי יש כהן עכשיו ואין כהן לאחר זמן. ואי זה זה זה שהיה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה שעבודתו כשירה. אמר רב ופועל ידיו תרצה כל שהוא מזרעו של לוי עבודתו כשירה. על דעתיה דרב בלבד כהן מקריב. ועל דעתיה דרבי יוחנן ואפילו כל כהן. על דעתיה דרב ובלבד בקדשי מקדש. על דעתיה דרבי יוחנן ואפילו בקדשי הגבול. על דעתייהו דרבנין ובלבד בשעת מקדש. על דעתיה דרבי יוחנן ואפילו בזמן הזה. רבי ירמיה בעי ואף לעניין שאר הדברים כן מקבל ואחר כך זורק קומץ ואחר כך מקטיר שורף ואחר כך מזה. רבי יעקב בר זבדי בשם רבי יצחק מן מה דתני עשו אותה כחטאת גזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת. הדה אמרה שהוא מקבל ואחר כך זורק קומץ ואחר כך מקטיר שורף ואחר כך מזה. רבי יעקב בר זבדי בשם רבי יצחק שאל היה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע לו שהוא בן גרושה או בן חלוצה מה את עבד ליה. כמי שהוא מת ויחזור הרוצח למקומו. או כמי שנגמר דינו בלא כהן גדול ואינו יוצא משם לעולם. נישמעיניה מן הדא. מעשה במגורת של דיסקוס ביבנה שנפגמה ונמדדה ונמצאת חסירה. והיה רבי טרפון מטהר ורבי עקיבה מטמא. אמר רבי טרפון המקוה הזה בחזקת טהרה לעולם הוא בטהרתו עד שיודע שחסר. אמר רבי עקיבה הטמא הזה בחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתו עד שיודע שטהר. אמר רבי טרפון למה זה דומה לעומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה שעבודתו כשירה. אמר רבי עקיבה למה זה דומה לעומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בעל מום שעבודתו פסולה. אומר לו רבי טרפון מה עקיבה אני מדמה ליה לבן גרושה ואת מדמה ליה לבעל מום. נראה למי דומה אם לבן גרושה הוא דומה נלמדינו מבן גרושה. ואם לבעל מום הוא דומה נלמדינו מבעל מום. אמר לו רבי עקיבה מקוה פסולו בגופו ובעל מום פסולו בגופו. ואל יוכיח בן גרושה שפסולו מחמת אחרים. מקוה פסולו ביחיד ובעל מום פסולו ביחיד. ואל יוכיח בן גרושה שפסולו בבית דין. ונימנו עליו וטימאוהו. אמר רבי טרפון לרבי עקיבה הפורש ממך כפורש מחייו. אמר רבי יוסי זאת אומרת היה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה שעבודתו כשירה עד שייפסל בבית דין. הדא אמרה ספק טמא ספק בעל מום עבודתו כשירה. דאת מדמי ליה לבן גרושה לבן חלוצה. אבל אם מדמי לבעל מום עבודתו פסולה. ומקוה לא ספק הוא. אמר רבי חנינא זאת אומרת פסול משפחה צריך בית דין. אמר רבי יוחנן מה פליגין בעבד ואשה. אבל בשאר דברים אף רבי אליעזר מודי. אמר רבי שמואל בר רב יצחק מתניתא אמרה כן או נודע שהוא טבל או מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו או מעשר שני והקדש שלא נפדו ולית רבי ליעזר פליג. מה טעמא דרבי ליעזר משום שהתחיל בהיתר. תני רבי נתן אומר. לא שהיה רבי ליעזר אומר משום שהתחיל בו בהיתר. אלא שהיה רבי ליעזר אומר הלעוס כבלוע. אף בשבת כן. אף בפסח כן. אף ביום הכיפורים כן. אף בנזיר כן. אף בנבילות כן אף בטריפות כן אף בשקצים כן אף ברמשים כן. רבי חייה בשם רבי יוחנן השוחט בהמה ומצא בה שקץ אסור באכילה. מה טעמא בהמה בבהמה תאכלו. ולא שקץ בבהמה תאכלו. אמר רבי יונה רבי הושעיה בעי מה בינה לבין זיזין שבעדשין ליתושים שבכליסים. לתולעים שבתמרים ובגרוגרות. תמן בגופיהן הן. ברם הכא אינו בגופו. הדין צירא מורייסא עד שלא יצליל שרי. מדהוא צליל אסור. דם שעל הככר גורדו ואוכלו. ואם היה מבין שיניו אוכלו ואינו חושש. שקץ שבזיזין וזבובין ובהגזין ובשקצים וברמשים יכול בזמן שהוא בפירי. תלמוד לומר טמאים הן בזמן שהן בפני עצמן ולא בזמן שהן בפירי. יכול אפילו יצאו וחזרו. תלמוד לומר טמאים הם ואפילו יצאו וחזרו. רב חייה בר אשי בשם רב אפילו יצאו על שפת אוכל וחזרו הרי אלו אסורין. אבא בר רב הונא בשם רבי יוחנן השוחט בהמה ומצא בה חזיר מותר באכילה. רבי יונה אמר אסור באכילה. מה טעמא בהמה בבהמה תאכלו. ולא עוף בבהמה תאכלו. ולא שקץ באכילה. ולא סוף דבר פישפש אלא כל דבר שנפשו של אדם חתה ממנו.