תלמוד ירושלמי תרומות פרק ח הלכה ג

משנה: יין תרומה שנתגלה ישפך ואין צריך לומר של חולין. שלשה משקין אסורין משום גילוי המים והיין והחלב ושאר כל המשקין מותרין. כמה ישהו ויהיו אסורין כדי שיבא הרחש ממקום קרוב וישתה. שיעור המים המגולים כדי שתאבד בהן המרה. רבי יוסי אומר בכלים כל שהן ובקרקעות ארבעים סאה. ניקורי תאינים וענבים וקשואים ואבטיחים ודילועין והמלפפיות אפילו הן ככד אחד גדול ואחד קטון אחד תלוש ואחד מחובר כל שיש בו לחה אסור. ונשיכת הנחש אסורה מפני סכנת נפשות. והמשמרת של יין אסורה משום גילוי ורבי נחמיה מתיר. הלכה: רבי יעקב בר אחא רבי שמעון בר בא בשם רבי חנינה יין שנתגלה ישפך ואפילו של תרומה. תבשיל שבישלו במים מגולין אפילו של תרומה ישפך ואין צריך לומר של חולין. אמר רבי יוסי מתניתא אמרה כן יין של תרומה שנתגלה ישפך ואין צריך לומר של חולין. חברייא בשם רבי יוחנן יין שנתגלה אסור לשהותו. ואם שיהו והחמיץ מאיליו אסור. תאינים וענבים שניקרו אסור לשהותן ואם שיהן וצמקו מאיליהן מותרות. מעשה ברתיה דרבי חייה רובא הוה מנקרא בתאינייא בגין דלא ייכלון חברייא. והוה רבי חייה אבוי אכל מינהון. ולית אסור. לדעתיה הוה עובדא. ואפילו כן לא אסיר. לא כן תני ראה ציפור נוקרת בתאינה ועכבר מנקר באבטיח אסור. אני אומר מקום הנקר אכלו. מנטרה להין הוית. רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי החד והמר והמתוק אין בו משום גילוי. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי החד והמר והמתוק אין בהן לא משום גילוי ולא משום יין נסך. רבי סימון מפרש החד קונדיטון. והמר פסתינון. והמתוק חמרא מבשלא. רבי יהושע בר זידל הוה ליה חמרא מבשלא שנתייחד ברשות הגוי. שאל לרבי ינאי בי רבי ישמעאל אמר ליה כן אמר רבי שמעון בן לקיש מתוק אין בו לא משום גילוי ולא משום יין נסך. רבי יניי בי רבי ישמעאל איבאש סלקון לגביה רבי זירא ורבי הושעיה ורבי בון בר כהנא ורבי חנניה חברהון דרבנין מבקרתיה. חמון לרבי יהושע בר זידל יתיב. אמרין הא מרי שמועתא והא מרי עובדא אתון ושאלון ליה. אמר לון רבי יניי בי רבי ישמעאל כן אמר רבי שמעון בן לקיש מתוק אין בו לא משום גילוי ולא משום יין נסך. אמר ליה רבי זעירא דדילמא מה אילין דרבי שמעון בן לקיש דהכן הכין. אמר ליה לא לעובדא וסמכון עלוי. כד נחתון קם רבי אילא עם רבי בון בר כהנא אמר ליה אילולי דאתון מרחמין שמועתא ולא מתניתא היא. דתני רבי חייה יין מבושל של גוים למה אסור מפני שהיה מתחילתו יין. חומץ של גוים למה אסור שהיה מתחילתו יין. אמר רבי יוסי מתניתא אמרה כן היין והחומץ של גוים שהיה מתחילתו יין. רבי אימי הוה ליה אורחין אמר לון אילולי דאיתגלי חמרא מבשלא דידי הוינא משקי לכון מיניה. אמר ליה רבי ביבי איתיי ואנא שתיי. אמר מאן דבעי מימות ייזיל ימות גו בייתיה. בר יודני איגלי קונדיטון דידיה אתא שאל לרבנין אמרין ליה אסור. ולא כן אמר רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי החד והמר והמתוק אין בהן משום גילוי. רבנין דקיסרין בשם רבי חייה בר טיטס בההוא דשחיק חד לתלתא. בעון קומי רבי אבהו יין שנתבשל שנתגלה מהו. אמר לון קרינה צריכה לרבי יוחנן ואתון שאלון לי לא כל שכן יין מבושל. עאל שאל לרבי יצחק אמר ליה אסור. אינהר רבי אבהו דאמר רבי יוחנן אסור. רבי יעקב בר אחא רבי אימי בשם רבי לעזר אם היה נכנס ויוצא מותר. בר נטוזא איתגלי ליה גיגיתיה. עאל שאל לרבי בא בר ממל. אמר ליה אם היה נכנס ויוצא מותר. יעקב בר אחא רבי אימי בשם רבי לעזר אם היה ישן מותר. רבי חנניה ורבי ישוע בן לוי חד אמר ישן מותר. וחרנה אמר ישן אסור. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. ומסתברא דאמר רבי חנינה ישן מותר. דבכל אתר רבי לעזר סמיך לרבי חנינה. ורבי יוסי בן שאול משתעי אהן עובדא. חד איתתא הוו רחמא מצוותא סגי. חד זמן סלק גבה חד מיסכן יהבת קומוי מיכל. מי אכל ארגשת בעלה איסלק יהבתיה גו עיליתה. יהבת קומוי בעלה דייכול. אכל נם ודמך ליה. אתא חיויא אכל מן מה דהוה קומוי והוה מסתכל ביה. מן דאיתער קם בעי מיכל מן מה דהוה קומוי שרי ההוא דעיליתא מלולי ביה. הדא אמרה ישן מותר. בריר הוה. ואין אסור משום ייחוד. מכיון דלא חשיד על הדא לא חשיד על הדא. כי נאפו ודם בידיהם. מעשה בטבח בציפורי שהיה מאכיל ישראל נבילות וטריפות. פעם אחת שתה יין בערב שבת ועלה לגג ונפל ומת. והיו כלבים מלקקין בדמו. אתון ושאלון לרבי חנינה מהו מירמיתיה מן קומיהון. אמר לון כתיב ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו. וזה היה גוזל את הכלבים ומאכיל את ישראל. אמר לון ארפונון דמדידהון אינון אכלין. מעשה בחסיד אחד שהיה מגלגל בגילוי יין. פעם אחת לקת בדלקת. וראו אותו יושב ודורש ביום הכיפורים וצלוחית של מים בידו. חד בר נש איגלי ליה גרב דחמר. אזל בערובת צומא רבא למישפכיניה. חמתיה חד אמר ליה הביה לי נישתייה. אמר ליה לאו מגלי הוא. אמר ליה הביה לי ומריה דצומא ליקום. לא אספק מישתי עד דאיתחלחל. רבי ירמיה בשם רבי חייה בר בא כל הארסין מעלין חטטין ואירס נחש ממית. רבי ירמיה שאל לרבי זעירא מרי שמועתא שאל ליה. מתנמנם היה רבי זעירא הוה יתיב אייכל (והוה דמיך) [ברמשא]. יהב ידיה על תומנתא ואמר לון אדלקון בוצינא. אדלקון ואשכחון שפופינא שהוא דומה לשערה כריך עליה. אמר ליה רשיעא לא הוינא זהיר בך. אמר רבי אמי צריכין למיחוש למה דברייתא חששין. אסור דלא מיתן בר נש פריטין גו פומא. ותבשילא תותי ערסא. פיתא תחות שיחיא. מיצע סכינא גו פוגלא. סכינא גו אתרוגא. אמר רבי יוסי בי רבי בון כל זיעא דנפקא מבר נש סם מות הוא חוץ מזיעת הפנים. כד שאלון לרבי יונתן אמר ליה ערבא דו נפשך אנא. אמר רבי ינאי אין קטא קטא שיחור. ואין אובד אובד מרגלי. אמר רבי שמעון בן לקיש אלו זבנת גרמך ללודנין הוה מזבין להון בדמין יקרין. והכא בדמין קלילין. תני מים שנתגלו לא ירבץ בהן בתוך ביתו ולא ישפכם ברשות הרבים ולא ישקה לגוי ולא ישקה מהן בהמת חבירו אבל משקה הוא בהמתו. מים שנתגלו לא ישרה בהן את הטיט ולא יכבס בהן את הכלים ולא ידיח בהן קערות כוסות ותמחויין. ואין צריך לומר פניו ידיו ורגליו. אחרים אומרים לא אסרו אלא מקום סירטא. פניו כסירטא הם. ראש אצבעות ידיו ורגליו כסירטא הן. מים שנתגלו לא יגבל בהן את העיסה. רבי נחמיה אמר אפייה מותר מפני שאירס נחש כלה באור. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר בשאינה נופלת. אבל אם היתה נופלת אסור. הכל מודין במים שהוחמו שאסור. מה בין פת מה בין המים. כאן האור שולט וכאן אין האור שולט. כאן הכלי מפסיק וכאן אין הכלי מפסיק. שמואל אמר מה יעשה לי רשע זה אין אני שותה אלא חמין. מילתיה אמר צונין שנעשו חמין מותרין. אמר רבי חנינה רשע זה דעתו נקייה ואינו שותה חמין שנעשו צונין. מילתיה אמר חמין ונעשו צונין מותרין. רבי אבהו בשם רבי יוחנן בין זה בין זה אסור. מתניתא מסייעא לרבי יוחנן חמין כל זמן שמעלין הבל הרי אלו מותרין. אבל מים המגולין אף על פי שמחממן הרי אלו אסורין. מי כבשין ומי שלקות ומי תורמוסין הרי אלו מותרין. מים שהדיח בהן כבשין ושלקין ותרמוסין הרי אלו אסורין. הדיח בהן ענבים ואובשין לחולה אסור. המשמרת של יין רבי נחמיה אומר אם היתה פקוקה מלמעלה אף על פי שהיא פתוחה מלמטן. רבי יודה אומר אם היתה התחתונה מכוסה אף על פי שהעליון מגולה מותר מפני שאירס נחש עומד כסבכה ועמד מלמעלן. אמר רבי לעזר בשלא טרף. אבל אם טרף אסור. לגין בתיקו מותר מכוסה ואינו פקוק אסור. פקוק ואינו מכוסה אם היה פקקו חוץ מותר. תרין אמורין חד אמר כדי שינטל בפיקקו. וחרנה אמר כדי שלא יכנס לתוכו ראש הכרכר. אמר רבי בא מאן דעבד טבאות פקיק לה ומכסי לה. לגין שהניחו בשידה תיבה ומגדל ושכחו וחזר ומצאו אסור. בדק ואחר כך הניחו מותר. חד עובדא אתא קומי רבי בחד דחמתיה מגלי ומכסי. אמר מפני רשע זה נקלקל את הכיסוין. אמר רבי מנא לא מסתברא דלא ההיא עובדא דההוא אסיר. אמר רבי ירמיה חלב של גוי למה אסור. מפני תערובת בהמה טמאה. ותנינן עומד הוא גוי וחולב בעדר וישראל עומד על גביו ואינו חושש. רבא בשם רב יהודה רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי חלב של גוי למה אסור. מפני הגילוי. ויעמיד אמר רבי שמואל בר רב יצחק מפני האירס העומד בין הנקבים. שלשה אירסין הן. ארס שוקע. ואירס צף. ואירס עומד כסבכה מלמעלה. ביומוי דרבי ירמיה איתגליין גוגייתיה דסדרה רובה. שתון קדמיין ולא מיתון. אחריין ומיתון. אני אומר אירס שוקע היה. פעלייא הוון בחקלא איתגליית קולתא דמיא ואישתון מינה קדמיין ולא מיתון. אחריין ומיתון. אני אומר אירס שוקע היה. ותני כן חבית שנתגלתה וכן אבטיח שניקר ואכלו ושתו ראשונים לא יאכלו וישתו אחרונים. אני אומר אירס שוקע הוא. יין שנתגלה ושתו ממנו עשרה בני אדם אסור לוכל ולשתות אחריהן אני אומר אירס שוקע הוא. חמשה משקין אין בהן משום גילוי. הציר והמורייס והחומץ והשמן והדבש. רבי שמעון אוסר בדבש. מודין חכמים לרבי שמעון בשראו אותו נוקר. רבי חיננא בר פפא הוות בידיה צלוחית דדבש מיגליא. לא אספק מישאול עד דפעפעת בידיה. רב ושמואל תריהון אמרין ניתנה רשות לארץ לבקע מפניו. ולא ניתנה רשות לכלי לבקע מפניו. רבי חייה רבה ורבי שמעון ברבי הוון יתבין בחד בית אזלו מרמרין. אמרין איפשר דהוא מיתחמי הכא ואיתחמי. אמרין ברוך הוא שבחר בהן בחכמים שאמרו ניתנה רשות לארץ לבקע מפניו. ולא ניתנה רשות לכלי ליבקע מפניו. רבי ינאי הוה מידחל מיניה סגין והוה יהיב ערסיה על ארבעה מרושין דמיין. חד זמן פשט ידיה ואשכחיה גביה. אמר ארימון מיניה שומר פתאים יי. וכמה הוא שיעור נקב. רבי יעקב בר אחא בשם רבי חנינה מחוי ביה הכין אמר ראש אצבעי קטנה. רבי יעקב בר אחא רבי שמעון בר ווא בשם רבי יהושע בן לוי עד כדי שלא תיכנס ראש אצבע קטנה לתוכו של תינוק בן יומו. ואפילו פחות מיכן הוא עליל. אלא דלא ידע דהוא נפק לא עליל. הדין סלטא אפילו קטן כמה אסור דהוא עליל בהדא ונפיק בהדא. הדא סלקותא אפילו דהוא תלייה כמה אסורה דהוא משתלשל. אי זהו מקום קרוב. אמר רבי שמואל מאוזן חבית ולפיה. ולא חמי ליה. אמר רבי חנינא מין קטן הוא ושפיפון שמו והוא דומה לשערה. תני המים בקרקעות ארבעים סאה. רבי נחמיה אומר כדי שתהא חבית שיחין מתמלא מהן. היין בין בכלים בין בקרקעות כל שהוא. היין כל זמן שהוא תוסס אין בו משום גילוי. כמה תוסס עד שלשה ימים. ומעשה שנמצא נחש בצד הבור של יין. ובא מעשה לפני רבי יודה והתיר. מעיין כל זמן שהוא מושך אין בו משום גילוי. אמר רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא מעשה שירד רבי יוחנן בן נורי אצל רבי יוחנן בן ברוקא אבא לבית שריי. והראהו גובי שלא היה בו אלא שלשת לוגין מים והיו הגשמים מטפטפין ויורדין ושחה ושתה. ואמר כזה אין בו משום גילוי. ועד היכן. רבי מנא בר תנחום בשם רבי חנינה עד כדי שתפרח הברית. רבי לעזר ברבי יוסי בשם רב עד כדי שיעשו כרגלי האווז. אמר רבי יעקב בר אחא מכיון שהותר מה שבשדה הותר מה שבבית. תני רבי הושעיה הגילויין נוהגין בין בארץ בין בחוצה לארץ בין בימות החמה בין בימות הגשמים. אמר רבי יודה בר פזי מאן תנא ניקורין. רבן גמליאל אומר אף הנחש שהוא מקיא. אמר רבי יונה מה אפכלן מצות גבי ניקורין. ולא כן תני ראה ציפור נוקרת בתאינה ועכבר באבטיח הרי זה אסור. אני אומר מקום הנקר אכלו. ואמר רבי בא דהוא אמר נחש חוזר ומקיא. אמר רבי יונה מה אפכיי להן למצות לגבי ניקורין ולעניין טריפה. ואמר רבי בא בשם רבנין דתמן שחטה וחטפו זאיבים בני מיעיה כשירה שחזקת בני מעים כושר. וחש לומר שמא ניקבו. חזקת בני מעיים כושר. והכא את אמר הכין. חומר הוא בסכנת נפשות וירדו בניקורין כרבן גמליאל. תני רבי ליעזר אומר אוכל אדם תאנים וענבים בלילה ואינו חושש. שנאמר שומר פתאים יי. רבי יונה בשם רב דג ניקור אסור. רבי חזקיה רבי טבי בשם רב דג ניקור חי אסור. ומליח על ידי מליחה מתחלחל. מת נוטל מקום הנקר. רבי יעקב בר אחא בשם רבי חייא בר בא אבטיח שניקר שניתמסמסו בני מיעיה אסור. חד בר נש הוה טעין מלפפון נקור ואכיל מיניה לעשרה בני נש ומותון. עברת רירין עלוי ופסקתיה. חד בר נש הוה סני קופד דאימר. חד זמן הוה אכיל קופד עבר חד ואמר ליה דאימר הוא ואיתכלעס ומית. חמריה שרון בפונדקיה אמרין לו הבו לן טלופחין ויהבון. אמרין לון הבו לן תנין ויהבון. אמרין לון קדמיין הוון טבין מה אילין. אמרין לון שזרתיה דחיוי אשכחנן בהון ואיתכלעסון ומיתון. כתיב ברצות יי דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. רבי מאיר אומר זה הכלב. רבי יהושע בן לוי אומר זה הנחש. רעייא חלבון חלב ואתא חיויא ואכל מיניה והוה כלבא מיסתכל ביה. כד אתון ייכלון מישרי נבח בהון ולא אתבוננון בסופא אכל ומית. חד בר נש עבד תום שחיק גו בייתיה ואתא חיוא דטור ואכיל מיניה והוה חיוי דבית מסתכל ביה אתון בני בייתיה מיכל מיניה. מישרי מתרתר עליהון עפר ולא איתבוננון וקלק גרמיה גוויה. חד בר נש זמין חד רבן ואייתיב כלבא גביה. אמר ליה ביזיון אנא חייב לך. אמר ליה רבי טיבו אנא משלם ליה. שביין עלון לקרתא עאל חד מינהון בעא מינסב איתתי ואכל ביציו.