תלמוד ירושלמי תרומות פרק ח הלכה ד

משנה: חבית של תרומה שנולדה לה ספק טומאה רבי אליעזר אומר אם היתה מונחת במקום התורפה יניחנה במקום המוצנע. ואם היתה מגולה יכסנה. רבי יהושע אומר אם היתה מונחת במקום המוצנע יניחנה במקום התורפה ואם היתה מכוסה יגלינה. רבן גמליאל אומר לא יחדש בה דבר. חבית שנשברה בגת העליונה והתחתונה טמאה. מודי רבי אליעזר ורבי יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ואם לאו רבי אליעזר אומר תרד ותיטמא ואל יטמאנה בידיו. וכן חבית של שמן שנשפכה מודי רבי ליעזר ורבי יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל. ואם לאו רבי אליעזר אומר תרד ותיבלע ואל יבלענה בידיו. על זו ועל זו אמר רבי יהושע לא זו תרומה שאני מוזהר עליה מלטמא אלא מלאכלה ובל תטמאה. היה עובר ממקום למקום וככרות תרומה בידו אמר לו נכרי תן לי אחת מהן ואטמאה ואם לאו הריני מטמא את כולה רבי אלעזר אומר יטמא את כולה ואל יתן לו אחת מהן. רבי יהושע אומר יניח לפניו על הסלע. וכן נשים שאמרו להן גוים תנו לנו אחת מכם ונטמאה ואם לאו הרי אנו מטמאין כולכם יטמאו את כולם ואל ימסרו להן נפש אחת מישראל. הלכה: אמר רבי יוסי בי רבי בון מדברי שלשתן תלוייה אסורה לשורפה. חברייא בשם רבי לעזר חבית הראשונה כרבי יוסי והשנייה כרבי מאיר. חברייא אמרי חבית הראשונה כרבי יוסי ולית רבי מאיר מודה בה. והשנייה כרבי מאיר ולית רבי יוסי מודה בה. אמר לון רבי יוסי חמון מה אתון מרין. חבית הראשונה כרבי יוסי. הא כרבי מאיר שורפין וכרבי שמעון שורפין. וירבו רבי מאיר ורבי שמעון על רבי יוסי וישרופו. ועוד מן הדא ואנא חמי רבנין אתא עובדא קומיהון ואמרין איזיל תלי. והא אשכחן דאמר רבי שמעון שורפין. דתנינן מודי רבי ליעזר ורבי יהושע ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה. ואמר רבי יוחנן רבי שמעון שנייה. ואין תימרון לית לרבי מאיר תלויה הא תני תרומה תלויה וטמאה שורפין אותה ערב שבת עם חשיכה דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים בזמנה. אמר רבי זעירא קומי רבי מנא תיפתר בתלויה שדעתו להישאל עליה. אמר ליה כן אמר רבי יוסי רבו. כל תלויה דאנן אמרין הכא בתלויה שאין דעתו להישאל עליה. אבל דעתו להישאל עליה טהורה היא. דתני תלויה שאמר טהורה היא טמאה היא. הרי זו טמאה. אם אמר הריני מניחה על מנת שאישאל עליה טהורה. אמר רבי יוסי בי רבי בון תיפתר שנולדה לה ספק טומאה עם דימדומי חמה. ולית שמע מינה כלום. ואתון אמרין חבית הראשונה כרבי יוסי ולית רבי מאיר מודה בה. והתני במה דברים אמורים בבור שיש בהן כדי להעלות. אבל בבור שאין בה כדי להעלות אפילו כל שהיא אסור לטמאות. ואין כרבי מאיר הא יש בה כדי להעלות הא אין בה כדי להעלות אפילו כל שהיא אסור לטמאות. ועוד מן הדא דתנינן. אמר רבי יוסי אינה היא מידה. ולית בר נש אמר אינה אלא דהוא מודי על קדמייתא. מיי כדון. תמן התורה חסה על ממונן של ישראל. הכא מה אית לך מימר. והכא אינו מפסידו ממון שהוא צריך עצים לשורפו זה לעצמו וזה לעצמו. להפסד מרובה חשו. להפסד מועט לא חשו. אמר רבי יוסי בי רבי בון תיפתר כמאן דאמר מדברי רבי עקיבה ומדברי רבי חנניה סגן הכהנים. ולית שמע מינה כלום. רבי אילא ורבי זעירא תריהון בשם רבי יוחנן חבית הראשונה כרבי יוסי. והשנייה בין כרבי מאיר בין כרבי יוסי. אמר רבי זעירא קומי רבי מנא ולית הדא פליגא על רבי מאיר. אמר ליה נאמר דלא כרבי מאיר ונאמר דלא כרבי יוסי. לפי שמצינו רבי מאיר שורף תלויה בכל מקום. אמר רבי מנא אזלית לקיסרין שמעית רבי זריקן בשם זעירה רבי מאיר שורף בכל מקום תלויה. ואמרית ליה בגין שהיא תלויה דבר תורה. אמר לי אין אני פתר לה שניטמאה במדור של גוים. מה אית לך. דתני מדור של גוים תולין. רבי יוסי בי רבי יהודה אומר שורפין. רבי הונא בשם רבי ירמיה רבי מאיר שורף תלויה בשאר ימות השנה. דתני תרומה תלויה וטמאה שורפין אותה ערב שבת עם חשיכה דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים בזמנה. וישרוף בשחרית. תיפתר בשנתעצל ולא שרף. תדע לך שהוא כן דלא תנינן שחרית. ולא בשנתעצל ולא שרף. אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי תיפתר שנולד לה טומאה באותה שעה ולית שמע מינה כלום. אמר רבי יוחנן רבי יהושע ורבי שמעון שניהן אמרו דבר אחד. אמר רבי אילא רבי שמעון דבכורות ורבי יהושע דתרומות לא הדין מודי לדין ולא הדין מודי לדין. אמר רבי זעירא מסתברא רבי שמעון מודי לרבי יהושע ורבי יהושע לא מודי לרבי שמעון. רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעירא על דעתך דתימר רבי שמעון יודי לרבי יהושע והתנינן מודין רבי ליעזר ורבי יהושע ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה. וישרוף שתיהן כאחת. אמר ליה תמן טהורה היא דבר תורה תרומה בעיינה היא אתה הוא שגזרתה לשורפה בכל מקום לא נפסלה בהיסח הדעת. לא כן אמר רבי יוחנן היסח הדעת דבר תורה. חבית שנייה כרבי מאיר תורה. אחיזת דם כרבי שמעון תורה. אמר ליה שהוא משמרה שלא תגע בטהרות אחרות. התיב רבי יצחק בריה דרבי חייה כתובה הגע עצמך שהיתה נתונה על גבי גחלים. אמר ליה לכשיתננה. אמר רבי מנא לרבי שמי אתון אמרין יודי רבי שמעון לרבי יהושע ואפילו רבי יהושע לית היא רבי יהושע. אמר ליה תניין אינון. תמן רבי מאיר בשם רבי יהושע. ברם הכא רבי שמעון בשם רבי יהושע. תמן תנינן בכור שאחזו דם אפילו מת אין מקיזין לו את הדם דברי רבי יודה. וחכמים אומרים יקיז ואף על פי שעשה בו מום. ואם עשה בו מום הרי זה לא ישחוט עליו. רבי שמעון אומר יקיז ואף על פי שעשה בו מום. רבי אבהו בשם רבי לעזר אתייא דרבי יודה כרבן גמליאל. ודרבנן כרבי ליעזר. ודרבי שמעון כרבי יהושע. ותני בשם רבי שמעון יקיז ואף על פי שהוא מתכוין לעשות בו מום. ואתייה כרבי יהושע אחרייה. רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש טעמא דרבי יודה לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים. לא התרתי לך דמו אלא לשפכם. מתיב רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי. והא פסולי מוקדשין כתיב לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים. אמר רבי חייה בר אבא להכשר את אמרת. מה מים מכשירין אף דם מכשיר. רבי אבהו בשם רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו. תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו. רבי שמעון דרש בשעה שהוא לרצון אין את רשאי ליתן בו מום. בשעה שאינו לרצון את רשאי ליתן בו מום. וחכמים אומרים אפילו כולו מומין אין את רשאי ליתן בו מום. רבי חמא בר עוקבא בשם רבי יוסי בי רבי חנינה. כלי שתוכו טהור ואחוריו טמאין אין מטמאין בו דבר ממועט אפילו להציל בו דבר מרובה. והתנינן תרד ותטמא ואל יטמאנה בידיו. אמר רבי שמואל בר ברכיה תיפתר בשני כלים. אחד תוכו טהור ואחוריו טמאין ואחד תוכו טמא ואחוריו טהורין. מהדי מתניתה בכלי אחד טמא. אמר רבי מנא תיפתר בבור טהור. מה דמתניתה בבור טמא. והתנינן תרד ותבלע ואל יבלעוה בידו. תיפתר שנתגלגלה לבית פרס. על דעתיהון דחברייא חבית הראשונה וחבית השנייה. על דעתיה דרבי יוסי חבית של יין וחבית של שמן. לא מסתברא אם היתה כבר טמאה. לא מסתברא אם היתה שפחה אחת. תני סיעות בני אדם שהיו מהלכין בדרך ופגעו להן גוים. ואמרו תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו הרי אנו הורגין את כולכם. אפילו כולן נהרגין לא ימסרו נפש אחת מישראל. ייחדו להן אחד כגון שבע בן בכרי ימסרו אותו ולא ייהרגו. אמר רבי שמעון בן לקיש והוא שיהא חייב מיתה כשבע בן בכרי. ורבי יוחנן אמר אף על פי שאינו חייב מיתה כשבע בן בכרי. עולא בר קושב תבעתיה מלכותא. ערק ואזל ליה ללוד גבי רבי יושוע בן לוי. אתון ואקפון מדינתא. אמרו להן אין לית אתון יהבין ליה לן אנן מחרבין מדינתא. סלק גביה רבי יהושע בן לוי ופייסיה ויהביה לון. והוה אליהו זכור לטוב יליף מיתגלי עלוי ולא איתגלי. וצם כמה צומין ואיתגלי עלוי. אמר ליה ולמסורות אני נגלה. אמר ליה ולא משנה עשיתי. אמר ליה וזו משנת החסידים. רבי איסי איתציד בספסופה. אמר רבי יונתן יכרך המת בסדינו. אמר רבי שמעון בן לקיש עד דאנא קטיל ואנא מיתקטיל אנא איזיל ומשיזיב ליה בחיילא. אזל ופייסון ויהבוניה ליה. אמר לון ואתון גבי סבן והוא מצלי עליכון. אתון גבי רבי יוחנן. אמר לון מה דהוה בלבבכון מיעבד ליה יתעביד לון ימטא לההוא עמא. לא מטון אפיפסרוס עד דאזלון כולהון. זעיר בר חיננא איתציד בספסופא. סלק רבי אימי ורבי שמואל מפייסה עלוי. אמרה להון זנביה מלכותא יליף הוא ברייכון עבד לכון ניסין מעשיקין ביה. עלל חד סרקיי טעין חד ספסר. אמר לון בהדא ספסירא קטל בר ניצור לאחוי. ואישתיזיב זעיר בר חיננא. רבי יוחנן אמר איקפח בעלי קנייה. סליק לבית וועדא והוה רבי שמעון בן לקיש שאיל ליה ולא מגיב. שאיל ליה ולא מגיב. אמר ליה מהו הכין. אמר ליה כל האיברין תלויין בלב והלב תלוי בכיס. אמר ליה ומהו כן. אמר ליה ומה את כן. אמר ליה איקפחת בעלי קנייה. אמר ליה חמו לי זויתה. נפק מחוי ליה. חמיתון מן רחיק ושרי מצלצל. אמרין אין רבי יוחנן הוא יסב פלגא. אמר לון חייכון כולה אנא נסיב. ונסב כולא. דיקלוט חזירא מחוניה טליי דרבי יודה נשייא. איתעביד מלך נחת לפמייס. שלח כתבין בתר רבנין תיהוון גביי במפקי שובתא מיד. אמר ליה לשלוחיא לא תתן להון כתבין אלא בערובתא עם מטמעי שמשא. ואתא שליחא גבהון בערובתא עם מטמעי שמשא. והוה רבי יודן נשייא ורבי שמואל בר נחמן נחתין למיסחי בדימוסין דטיבריא. אתא אנגיטריס גבהון ובעא רבי יודן נשייא למינזף ביה. אמר ליה רבי שמואל בר נחמן ארפי ליה לניסיון מיתחמי. אמר לון מה רבנין עבדין תנון ליה עובדא. אמר לון סחון. דברייכון עביד ניסין במפקי שובתא. טען יתהון ואעיל יתהון. אמרו ליה הא רבנין לבר. אמר לא ייחמון אפיי עד דאינון סחיין. הוה ההיא בי בני אזייה שבעה יומין ושבעה לילוון. נפק ואצנה קדמיהון ועללון וקמון ליה קדמיהון. אמר לון בגין דברייכון עביד לכון ניסין אתון מבזין מלכותא. אמרין ליה דיקלוט חזירא בזינן. דיקליטיאנוס מלכא לא בזינן. ואפילו כן לא מכסי לא ברומי זעיר ולא בחבר זעיר.