תלמוד ירושלמי תרומות פרק יא הלכה ה

משנה: כרשיני תרומה מאכילין אותן לבהמה ולחיה ולתרנוגלין. ישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה. וכהן ששכר פרה מישראל אף על פי שמזונותיה עליו לא יאכילנה כרשיני תרומה. ישראל ששם פרה מכהן לא יאכילנה כרשיני תרומה. וכהן ששם פרה מישראל מאכילה כרשיני תרומה. מדליקין שמן שריפה בבתי כניסיות ובבתי מדרשות ובמבואות אפילין ועל גבי החולים ברשות הכהן. בת ישראל שנישאת לכהן והיא לימודת לבוא אצל אביה אביה מדליק ברשותה. מדליקין בבית המשתה אבל לא בבית האבל דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר בבית האבל אבל לא בבית המשתה. רבי מאיר אוסר כאן וכאן ורבי שמעון מתיר כאן וכאן. הלכה: מניין לפרתו של כהן שהיתה שומה אצל ישראל שאינה מאכילה בתרומה. תלמוד לומר וכהן כי יקנה נפש קניין כספו וגו׳. יכול לא יאכילנה בכרשינין. תלמוד לומר הם. אית תניי תני יכול לא תאכל בכרשינין ובתלתן. רבי חזקיה רבי ירמיה רבי חייה בשם רבי יוחנן לית כאן תלתן. תלתן דבר תורה. לא כן תני מניין לכהן שקנה עבד ולישראל בו שותפות אפילו אחד ממאה בו שאינו מאכילו בתרומה. תלמוד לומר וכהן כי יקנה. תני בר קפרא אחד זו ואחד זו לא תאכל בתרומה. מדליקין שמן שריפה בבתי כניסיות ובבתי מדרשות כו׳. שמעון בר בא בשם רבי יוחנן כן היא מתניתא ועל גבי החולים ברשות כהן. הא מתניתא קדמייתא אפילו שלא ברשות כהן. תני רבי חייה ביקור החולה אין לו שיעור. אמר רבי חייא בר אדא מתניתא אמרה כן ועל גבי החולין ברשות כהן. רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא עד כדון בתרומה שנפלה לו מבית אבי אמו כהן. ואפילו בתרומת גרנו. אמר ליה מאן יימר לך בתרומת גרנו. רבי יונה ורבי יוסי. רבי יונה כרבי ירמיה ורבי יוסי כרבי זעירא. מאן דאמר בתרומת גרנו נדלק ואתי אתייא למאן דאמר בתרומה שנפלה לו מבית אבי אמו כהן בלא כן בשאינו צריך זכייה. אמר ליה במזכה לו על ידי אחר. תני ישראל וכהן שהיו שותפין בחנות. ממלא ישראל את הנר שמן שריפה ועולה לעלייה ויורד לחנות לעשות צרכיו של כהן. אבל לא של ישראל. כהן שבא אצל ישראל לעשות עמו חשבון מדליק על גביו שמן שריפה אף על פי כן זכייה אמר להן במזכה להן על ידי אחר. תני בת ישראל שנכנסה לעשות צרכיו של כהן אבל לא של ישראל. תני בת ישראל שנכנסה להדליק מכהנת טובלת פתילה שמן שריפה ומדלקת. רבי הונא בשם דבי רבי ינאי שעת משלחת זאיבים הייתה ולא עמד בית דין וביטל. כמה דתימר תמן לא עמד בית דין וביטל אף הכא לא עמד בית דין וביטל. בקרו של כהן שהיה מאכיל אצל ישראל. וכן בגדו של כהן שהיה נארג אצל ישראל והדליק על גביו שמן שריפה ואינו חושש. כהן שבא לעשות חשבון עם ישראל והדליק על גביו שמן שריפה ועמד לו והלך לו. אף על פי כן אין מחייבין אותו לכבותו עד שייכבה מאיליו. רבי חנניה בר עכברי הוה עבד עובדתא גבי רבי חייה ציפריא. מי אזיל ליה מלי ליה בוצינא שמן שריפה. ולא כן סברין מימר לעשות צרכיו של כהן אבל לא של ישראל. אמרין די לא הוה עבד ליה כן לא הוה אתי. סברין מימר כד ימטי בייתיה הוה מטפי לה. אמר רבי חיננא על ידי כן הוה שהר ועל ידי כן הוה קרץ. אדא שמשא שאל לרבי אימי בגין דאנא צבע פתילה מן חולא. אמר ליה בטל הוא על גב פתילות. הורי רבי יודה בן פזי כאילין דבר נחמיה כן. רבי אימי נסב פתילה. רבי אילא לא נסב פתילה. לית לרבי אילא הדא דרבי אימי. סבר רבי אילא משום גזל ובלא מן הדין שמשא מבזבזא בה קדושה. גמליאל זוגא שאל לרבי יסא מהו להוסיף שמן חולין ולהדליק. אמר ליה לא תני רבי הושעיה אלא אין מחייבין אותו למצותו. אמר רבי אבהו שנה לי יונתן בן עכמאי. בת כהן שהיתה עומדת ערב שבת עם חשיכה ובידה נר ובתוכו שמן שריפה הרי זו מוספת לתוכו שמן של חולין ומדלקת. אמר ליה רבי זעירא מה טבייה. אמר ליה אדם גדול היה ובקי במשנתינו היה. פרשיה רבי חייא דכפר תחומין קומי רב ומניתיה חכים. מדליקין בבית המשתה אבל לא בבית האבל דברי רבי יודה. רבי יוסי אומר בבית האבל אבל לא בבית המשתה. רבי מאיר אוסר כאן וכאן. רבי שמעון מתיר כאן וכאן. מה טעמא דרבי יהודה. בית המשתה על ידי דמניהון נקיים לא מתעסקין. בבית האבל על ידי דמניהון צאין מתעסקין ביה. מה טעמא דרבי יוסי. בית האבל על ידי דאינון כניעין לא מתעסקין ביה. בית המשתה על ידי דאינון פחיזין מתעסקין ביה. מאי טעמא דרבי מאיר בבית האבל על ידי דמניהון צואין מתעסקין בו. בית המשתה על ידי דאינון פחיזין מתעסקין ביה. מאי טעמא דרבי שמעון בית האבל על ידי דאינון כניעין לא מתעסקין ביה. בית המשתה על ידי דמניהון נקיין לא מתעסקין ביה. אמרין דבי רבי ינאי הלכה כרבי שמעון. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יאשיה הלכה כרבי שמעון. רבי יוסי צידניא בעא קומי רבי ירמיה. דלא כן מה נן אמרין. רבי מאיר ורבי שמעון אין הלכה כרבי שמעון. אמר ליה של בית קודמין היא. והא רבי יודה אומר מעין שניהן. ורבי יוסי אומר מעין שניהן. ורבי יודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי. מהו להדליק שמן שריפה בחנוכה. אמרין דבי רבי ינאי מדליקין שמן שריפה בחנוכה. אמר רבי ניסא אנא לא אנא חכים לאבא. אימא הוה אמרה לי אבוך הוה אמר מי שאין לו שמן של חולין מדליק שמן שריפה בחנוכה.