תלמוד ירושלמי תרומות פרק יא הלכה ד

משנה: גרעיני תרומה בזמן שהן מכנסן הן אסורות ואם השליכן מותרות. וכן עצמות של קדשים בזמן שהוא מכנסן אסורין ואם השליכן מותרין. המורסן מותר. סובין של חדשות אסורות ושל ישנות מותרות. נוהג בתרומה כדרך שהוא נוהג בחולין. המסלת קב או קביים לסאה לא יאבד את השאר אלא יניחנו במקום המוצנע. מגורה שפינה ממנה חיטי תרומה אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת אלא מכבד כדרכו ונותן לתוך החולין. וכן החבית של שמן שנשפכה אין מחייבין אותו להיות יושב ומטפח אלא נוהג בה כדרך שהוא נוהג בחולין. המערה מכד לכד ונוטף שלש טיפין ונותן לתוך החולין הרכינה ומיצת הרי זו תרומה. וכמה תהא בתרומת מעשר של דמאי ויוליכנה לכהן אחד משמונה לשמינית. הלכה: אמר רבי יוחנן בגלעיני אגסין וקרוסטומלין היא מתניתא. אמר רבי ליעזר ואפילו תימר בגלעיני הרוטב. במחוסרות למצמץ. והא תנינן וכן עצמות הקדש אית לך מימר במחוסרות למצמץ. לא בראשי כנפים הסחוסין. אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן בראשי כנפים הסחוסין היא מתניתא. ואלו הן החדשות כל זמן שהבריות רגילים לחבוט. רבי אחא אמר עד שלשים יום. רבי אבהו בשם רבי יוחנן כן היא שיעורה. והתני מסלת בחיטין כל שהוא רוצה. ומנקב בירק כל שהוא רוצה. רבי אבהו בשם רבי יוחנן במעמידו על תרומתו. רבי ירמיה בשם רבי אילא כאן בשני רעבון כאן בשני שובע. תמן תנינן מעי אבטיח וקנובת ירק של תרומה. רבי דוסא מתיר לזרים וחכמים אוסרין. רבי אבהו בשם רבי יוחנן לא שנו אלא בקנובת ירק של גננין. אבל בקנובת ירק של בעלי בתים אף רבנין מודיין. רבי בון בעיין. לא מסתברא בתרומה גדולה אבל בתרומת מעשר אין העלין תלושין על העלין ולא הקלחים תלושין על הקלחין. תמן תנינן הרכינה ומיצת הרי היא של מוכר. אמר רבי יוחנן לית כאן של מוכר אלא של לוקח והכא את אמר הכין. אמר רבי יצחק בר אלעזר משום ייאוש. ואף בקודש כן. אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן ואף בקודש כן. אמר רבי הושעיה לא שנו אלא בקדשים שיש להן מתירין. אבל בקדשים שאין להן מתירין אפילו כל שהוא צריך להחזיר. רבי בון בר חייה בעי. הדין לוג שמן של מצורע צריך להחזיר או אינו צריך להחזיר. אין תימר צריך להחזיר ולא החזיר עובר משום חסרון. אין תימר אינו צריך להחזיר והחזיר עובר משום יתרון. רבי חיננא לא אמר כן אלא אמר רב הושעיה לא שנו אלא בקדשים שיש להן מתירין. אבל בקדשים שאין להן מתירין אפילו כל שהוא צריך להחזיר. והדין לוג שמן של מצורע לא כקדשים שיש להן מתירין הן ותימר צריך להחזיר. הדא אמרה צריך להחזיר ולא החזיר עובר משום חסרון. תני רבי חלפתא בן שאול קדירה שבישל בה תרומה מגעילה בחמין שלשה פעמים ודיו. אמר רבי בא ואין למידין ממנה לעניין נבילה. אמר רבי יוסי קשייתה קומי רבי בא תרומה בעון מיתה ונבילה בלא תעשה ואת אמר הכין. אמר לי כמאן דאמר מאיליהן קיבלו עליהן את המעשרות. רבי יוסטי בר שונם בעא קומי רבי מנא. תנינן אם הרכינה ומיצת הרי זו תרומה ואת אמר הכין. אמר ליה כאן על ידי האור נגעל ויוצא. שמרים של תרומה הראשון והשיני אסור. והשלישי מותר. במה דברים אמורים בשנתן לתוכן מים. אבל לא נתן לתוכן מים אפילו שלישי אסור. שמרים של מעשר שני ראשון אסור ושני מותר. רבי מאיר אומר השני בנותן טעם. רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוצדק הקודש כמיצוו. חרסן של זב ראשון טמא ושני טהור. במה דברים אמורים שלא נתן לתוכן מים. אבל נתן לתוכן מים אפילו עשירי טמא. רבי יודן בר אחתיה דרבי יוסי בר חנינה בשם רבי יוסי בר חנינה פחות מיכן נותנו בנירו. רבי ינאי בשם רבי יודן באוכל כדי לבשל ביצה קלה. הדא דתימר בטמא. הך כביצה בטמא. אבל טהור אפילו כל שהוא צריך להחזיר. בדמאי. אבל בודאי בין טמא בין טהור בין רוב בין מועט צריך להחזיר.