הלכה -מנהג -ענין
כל דיני התורה הם משום איזה 'ענין' שיש בהם שעושה נחת רוח להקב"ה וכן להפיך כל הלא תשעה הם ענין של רע וכל אחד בעצמו יכול להרגיש הטוב שיש במצות השם ורע באיסירם ולפי הרגשתו יכול להתייחס עליו הגם שלגבי העונש אפשר שיש שהם שוים אבל לגבי האדם נמדד בהרגשה [כמו להבדיל כל חוקי המדינה ] ולכן מצאני שיש אופנים שאפי' מה שהם דיני תורה יכול אדם לעבור מצד הרגשה כמו כל הצדיקים שעשו איסירים שביישו בני אדם ברבים כדי לתקן נשמתו שלפי הרגשתו הוא יותר חשוב לתקן נשמה מלבייש אדם וכמו שמשה רבינו עליו השלום פירוש מאשתו אע"פ שלא טוב היות האדם לבדו לפי הרגשתו הבין שכלפיו הוא טוב וכן כל עבירה לשמה שהרי כל סדרי החוקים ממעט הענין שבו
תורה שבכתב:
הלכה:
כל דיני התורה שבכתב הן העשת הן הלא תעשה הם דינים שקבעו חז"ל באיזה דור שיהי' ונתקבל בישראל נקבע לדין ואסור לעבור עליו הגם שלא שייך הטעם חוץ אם מתחילה נקבע על דרך זו או שיבא בי"ד אחר ויתבטלו כמו במוקצה
מנהג:
שנהגו כן ישראל משום איזה ענין ואף שאינו ענין חשוב כ"כ מ"מ זה שנהגו כן ישראל מחייב האדם לעשותה מטעם מנהג
ענין:
יש ענינים הרבה חץ מהדינים שעושה נחת רוח להקב"ה ויש בהם כמה דרגת שלל חשיבות ומאחר שאינו דין ואין להם כללי דינים קשה כמה פעמים לעמוד על חומר הענין
וכן יש דברים הרבה מכעס הקב"ה הגם שאינם דינים עד כדי כך כיכול לענוש ע"ז יותר מדין של תורה כגון גזירות המן שלא היה שם דין של איסור רק מטעם חסרון קדושה ובודאי ענין זה מחור יותר מלאו דנותר