צירות המלאכה

להוציא חפץ מרשות לרשות או להוליך ד' אמות ברשות הרבים

גדר מרשות לרשות – גדר ד"א ברה"ר

מתוך שרבוי גדרי רשות וגדר ד"א נתחלק לנידון בפני עצמו בשם 'עירובין' עי"ש יותר דיניה

הוצאה בשינוי

כל מי שמוציא דבר שאינו לא מלבוש ולא תכשיט והוציא כדרך שרגילין להוציא חייב, ואם הוציא שלא כדרך שרגילין להוציא פטור אבל אסור מדרבנן

כל דבר שנוטל עמו לשמש לו כל שעה (ולא לגופו)

• אם הוא ג"כ תכשיט אם עיקר תשמישו לשימוש האדם חשוב משא, ואם בלא השימוש היה לובשו פשוט דחשוב תכשיט
• ואפשר שמורה שעות הוא ג"כ בכלל זה
• חוט / משיכה ע"ג הרטייה
• להוליך מעות התפורים בבגדו למחבר חייב שדרך הולכי דרכים לצאת כן, לרמ"א הוה שינוי [וע' בהתירים דרבנן משום פסידא]
• אצולי מטינוף (שאין בו התיר מלבוש עי"ש)

תיקון המלאכה

מלאכת הוצאה הוא מלאכה גרועה פירוש שהתיקון אינו בעצם הכלי שהרי לא נשתנו כלום בחצוניות אבל יש קצת תיקון בהוצאת חפץ מרה"י לרה"ר שבזה, החפץ משתנה מחפץ שמיועד לשימוש - לכלי שהוא בtransit שאינו מיועד שם לשימישו רק להילוך ממקום למקום ונעשית ע"י הוצאה מר"י לרש"ר או להפיך שאז נשתנו מהילוך לשימוש

שיעור הוצאה

• דבר מיעוט בכרמלית מותר

היתר דדרך שימוש אינו כמשא

משא הוא שמוציא דבר כדי להעבירו ממקום למקום, משא"כ מלבוש ותכשיט הם ההפך מזה, בין מצד שנראה כלבוש על האדם – ואינו כמשא, ובין מצד שכוונת האדם כשלובשם הוא לשמשו, ובכל הזמן הם משמשים אותו, כגון לצניעות / קור / חום / יופי– ולא כמשא שהוא רק להעבירו ממקום למקום,

אם הוא דרך מלבוש / תכשיט לסוג בני אדם מסוים, אם נחשב דרך מלבוש / תכשיט לכל אדם

דרך מלבוש /תכשיט למיעוט בני אדם הוי דרך מלבוש / ותכשיט לכל אדם

• עניים - לעשירים
• רועה - לכל אדם
• בעל מלאכה - לכל אדם

דרך מלבוש / תכשיט לעם אחד אינו דרך מלבוש / תכשיט לעם אחר

• כל עם נחשב בפני עצמו דאין לצאת אלא במה שהוא בSTYLE בעמו
• מאיש- לאשה ואיש- לאשה, כל אחד הם עם בפני עצמם, אבל דבר שהוא מלבוש גמור הוי מלבוש אפי' איש- לאשה ואשה -לאיש

דרך מלבוש / תכשיט לזמן מסוים נחשב דרך מלבוש / תכשיט לכל הזמנים

• בימות הגשמים – לימות החמה
• בימות החורף – לימות הקיץ
• בימות החול – לשבת

דרך מלבוש

נתבאר לעיל שמלבוש [גמור כובע / חלוק / מעיל וכדומה] הוא דרך שימוש מצד ב' סיבות [נראה כמלובש וכוונת שימוש] וכל אחד מב' סיבות הנ"ל מחשב ההוצאה 'כדרך' מלבוש' שאינו משא ומותר לילך בו. מ"מ יש לדון בכל ציור וציור כמה נראה כמלבוש - וכמה כוונת האדם לשימושו [כמבואר בטבלה דלקמן]

שלבוש על האדם ונראה כמלבוש (שהאנשים אומרים עליו שהוא לבוש בו ולא שנושא עכשיו דבר), אינו כמשא

כדי שיהא בגד הלבוש על האדם 'נראה כמלבוש' 1צריך שיהא נעשה מסחורה שעושים מהם בגדים ולא סחורה קשה, 2ושיהא נראה כן מהאופן שלבוש בו, ואם אין בו שני תנאים דלעיל אינו נראה כמלבוש כלל ואין לו היתר דנראה מלבוש והכל תלוי לפי המקום ולפי הזמן ואין בזה גדר!! ובמשנ"ב מביא עוד גדר בזה כל שהולך בה תמיד

ויש ג' מדריגות בנראה כמלבוש:

שנראה כמלבוש גמור = מותר אע"פ שאינו כלל לשימוש האדם אלא לשם משא

סחורה שנראה כמלבוש

• מנעל של עץ מחופה בעור
• מנעל של שעם
• שק עב אם לבוש בו ראשו וריבו
• מעיל פלעסטיק
• מתכות הלבוש על הגוף כחייל שיוצא למלחמה

בגד על גבי בגד הנראה כמלבוש

אם הדרך ללבוש כן הבגד על גבי בגד אחר, ואפי' אם הדרך ללבוש כן הוא רק לפעמים [כגון בשביל קר גשמים] הוי דרך מלבוש בכל הזמנים

• כובע ע"ג כובע קטן ע"ג גדול
• בגדים ע"ג בגדים כגון מעיל וכדומה עכ"פ שיהא הדרך לצאת כן באיזה סיבה אחרת
• חגירה על גבי חגירה באופן שמלבוש מפסיק ביניהם
• חגירה על גבי חגירה היכי שנוהגים לילך כן בשביל נוי קאפטן ירושלמי

בגד שאין עליו צורה הנראה כמלבוש [בגד שאין עליו צירה הוא בין בגד שאין לה צורה כלל כטלית שלנו, ובין בגדים רגילים שלובש בהם שלא כדרך לבישה]

ונראה כמלבוש:

א. אם מתעטף בהם בצורה שיש איזה סוג מלבוש באותו צורה יש עליו ג"כ שם מלבוש

• במקומות שנהגו לקפל הטלית ולהניחו סביב הצואר הוי דרך ומותר לילך כן
• בימי הרמב"ם היתה הדרך רק כשמכסה רוב גופו
• להניח סידור כמו אבנט ובזה אי"צ לכו"ע שיהא בו כדי לכסות רוב גופו

ב. או אם מתעטף בו ראשו וריבו אע"פ שאין לה צורת בגד

• בלנים יוצאים

בגד שהוא מקופל הנראה כמלבוש

אם הדרך לילך כן באיזה צירה שהוא שיהיה [אפי' מקופל לגמרי] יש יש עליו תורת מלבוש ואם אין דוקא איזה דרך אז תלוי אם הוא בגד שאין עליו צירה

• מותר לצאת כשכנפי שליה נתונים על זרועי ידיו ולילך כן בביהמ"ד שזה עצמו הוא הדרך בזמנינו
• ומטעם זה מותר להגביע באמצע הכסות כדי שלא יתלכלך שליה שאין זה קיפול
• וכשמשלשל קצת מטליתו למטה והוא בגד שהידים נכנסים בו מותר אף לשם משא וכ"ש כדי שלא יתלכליך

דבר הלובש משום דת הנראה כמלבוש

• תפילין לאנשים

שנראה קצת כמלבוש = מותר אך ורק כשיש עם זה שימוש קצת הנתבאר לקמן

• קשרים -והם עצים גבוהים והולכם בהם בטיט הוי דרך מלבוש אבל אינו שימוש להתיר
• כיס לזב / נדה שלא יכאב הדם

כל הבגדים שלבוש בהם שלא כדרך לבישה נראים עכ"פ קצת כמלבוש

• צעיף מפני הגשמים שלא יצערו אותו אע"פ שאינו צורת איזה מלבוש
• בגד על גבי בגד כשאין הדרך ללובשו כן בכל אופן, אם לבשו בגלל איזה שימוש
• כובע גדול ע"ג גדול
• חגורה ע"ג חגורה באופן שאין הדרך לצאת כן
• וכשמשלשל קצת בגד שאין עליו צירה למטה (י"א דחייב מה"ת וי"א) דאסור מדרבנן שאינה נראה כ"כ כמלבוש, אבל כשמתכון להתנאות מותר

שאינו נראה כלל כמלבוש = מותר אך ורק כשיש עם זה שימוש חזק

• מנעל של עץ מח' בגמ' ומח' בראשונים ובאחרונים האיך פוסקין
• פרמי -צורות פרצוף להפחיד התינוקות אסור משום שאינו משמיש כ"כ
• מחצלאות מפני הגשמים אינו שימוש כ"כ
• אנקטמין -והוא כמין חמור שנראה כרוכב עליו מצד שעשוי כחמור ואינו נראה כלל כמלבוש ואסור
• לקפיל בגד שאין עליו צירה על צוארו במקום שאין הדרך לילך כן אפשר שהוא 2

שכוונתו ללובשו לשם שימושו כגון לצניעות / קור / חום / יופי

ויש ג' מדריגות בכוונת שימושו:

משמש גמור = מותר אע"פ שאינו כלל נראה כמלבוש

• אם הוא שימוש שא"א בלעדו כגון שאין לו בגדים כלל לכאורה היה מותר לילך

משמש קצת לאדם = מותר אך ורק כשיש עם זה נראה כמלבוש קצת

• צניעות
• קור
• חום
• יופי
• דת
• רפואה
• להסיר צער

שאינו משמש כלל האדם = מותר אך ורק כשנראה לגמרי כמלבוש

מלבוש גמור לכוונת משא מותר

• אצולי טינוף
• לילך אם קשרים כדי לילך בטיט

סיכום דינים:

שימושנראה

שימוש גמור

שימוש קצת

אינו משמש כלל האדם

נראה כמלבוש גמור

מותר

מותר

מותר

כל הבגדים רגילים שהאדם לובשם כדי להגין על גופו צניעות קור חום יופי

בגדים רגילים שהאדם לובשם מפני הגשמים

בגידים רגילים לשם משא כגון הלובש במלבושים כדי ליתן לחבירו העומד ברה"ר

נראה קצת כמלבוש

מותר

מותר

אסור

כיס לזב / נדה שלא יכאב הדם צעיף מפני הגשמים שלא יצערו אותו אע"פ שאינו דרך/ וצורת מלבוש כלל בגד על גבי בגד כשאין הדרך ללובשו כן בכל אופן, אם לבשו בגלל איזה שימוש וכשמשלשל קצת בגד שאין עליו צורה למטה נראה קצת כמלבוש, וכשמתכון להתנאות מותר

קשרים -והם עצים גבוהים והולכם בהם בטיט הוי דרך מלבוש אבל אינו שימוש להתיר כובע גדול ע"ג גדול שאין לה שימוש חגורה ע"ג חגורה באופן שאין הדרך לצאת כן ואין לה שימושוכשמשלשל קצת בגד שאין עליו צורה למטה (י"א דחייב מה"ת וי"א) דאסור מדרבנן שאינה נראה כ"כ כמלבוש, כדי לאצולי מטינוף

אינו נראה כלל כמלבוש

מח'

אסור

אסור

מנעל של עץ מח' משנ"ב ושעה"ר מחצלות למי שאין לו בגדים כלל צ"ע מה דינומשען לזקן או חולה

מחצלות מפני הגשמים

מחצלות לאצולי טינוףפרמי -צורות פרצוף להפחיד התינוקות אנקטמין -והוא כמין חמור שנראה כרוכב עליו מצד שעשוי כחמור ואינו נראה כלל כמלבוש

דרך תכשיט

נתבאר לעיל שתכשיט [גמור טבעת / שרשרת / עגילים וכדומה] הוא דרך שימוש מצד ב' סיבות [נראה כלבוש על האדם להתקשט בו וכוונת שימוש] וכל אחד מב' סיבות הנ"ל מחשב ההוצאה 'כדרך' תכשיט שאינו משא ומותר לילך בו. מ"מ יש לדון בכל ציור וציור כמה נראה כתכשיט - וכמה כוונת האדם לשימושו.

מצד שלבוש על האדם ונראה כתכשיט (שהאנשים אומרים עליו שהוא לבוש בו ולא שנושא עכשיו דבר), אינו כמשא

כדי שיהא תכשיט הלבוש על האדם 'נראה כתכשיט' 1צריך שיהא נעשה מסחורה שעושים מהם תכשיט ככסף וזהב ולא מברזל, 2ושיהא נראה כן מהאופן שמתקשט בו, ואם אין בו שני תנאים דלעיל אינו נראה כתכשיט כלל ואין לו התיר דדרך תכשיט והכל תלוי לפי המקום ולפי הזמן ואין בזה גדר!! ובמשנ"ב מביא עוד גדר בזה כל שהולך בה תמיד

ויש ג' מדריגות בנראה כתכשיט:

שנראה כתכשיט גמור = מותר אע"פ שאינו כלל לשימוש האדם אלא לשם משא

• זגין של זהב וברזל ארוגים ואינו ארוגים הוי STYLE [אלא שאינם ארוגים אסרו בטלים משום מחייכי עליה ובגדולים משום דילמא מפסיק ]
• פשטן / צמר סרוג שיהא נראה כשער כפאה נכרית לבעלי קרחה חשוב תכשיט כשצבען או כשיצא כך במעו"י (ובלבד שיהא מיוחד שלא יהא בה איסור מוקצה)
• טבעת שאין עליה חותם לאיש לצאת בו בזמניהם
• מפתח של כסף מותר דעיקרו נעשית לשם לתכשיט מאחר שכל המפתחות הם של ברזל ונחושת וזה גופא שמוציא ממון רב ומטריח לעשות מפתח של כסף אבל של נחושת וברזל עיקרו נעשית לשם מפתח
• שעון יד יפה אפי' שאין כוונתו לשם יופי מותר דנראה כתכשיט גמור
• תיק בתי עינים בלי בתי ענים
• נדן של כסף בלבד שלא יהא בו סכין

דבר שהולך בו תמיד נראה כמלבוש

במשנ"ב חידוש דיש התיר בדבר שהולך בה תמיד שנעשה בטל לגוף

• לכן מותר לילך בכבלים
• ויש שהתירו מטעם זה ברעיסע"ס

שנראה קצת כתכשיט = מותר אך ורק כשיש עם זה שימוש קצת הנתבאר לקמן

נראה קצת כתכשיט

• אם לובש תכשיט כדי שיחפה שהוא מחוסר אבר קב של קטע חשוב תכשיט [מאחר שהוא כדי להתקשט]
• מח' בגמ' ומח' בראשונים ובאחרונים האיך פוסקנין
• שן של כסף
• כבלים הלבוש על האדם נראה לבוש על האדם

תכשיט העשוי ג"כ לאיזה שימוש אחר = תלוי בכוונתו דאם מוציאו משום תכשיט מותר, ואם מוציאו לצורך השימוש אסור וההבחנה הוא שאם לא היה השימוש לא היה מוציאו אז מוכח שעושה אך ורק לצורך השימוש

• נראה כצורת תכשיט רגיל אפי של ברזל
• טבעת שיש עליה חותם תלוי בכוונה
• שעון יד / שעון הלוי בצאורו זה שנעשה מכסף וזהב אינו סיבה להתיר מאחר שהדרך לעשות כן השעונים ואינו הוכחה כלל, משא"כ במפתח של כסף שאין הדרך לעשות כן מפתחות

דברים המשמשים לגוף

בלשון חז"ל נקרא בשם 'תכשיט' - כל דבר שאינו מלבוש אך יש לו לגוף האדם צורך בו, דכמו תכשיט שהאדם לובשו להתקשט בו, כך יש דברים אחרים שהאדם לובשם לשמשו לצרכים אחרים מ"מ אסור לצאת בהם אך ורק כשיש בהם צורך שימוש, ואינם כתכשיט גמור שמותר לצאת בו אפי' לשם משא באופן 'שנראה' כתכשיט גמור.

• כרך על ידו לרפואה
• קשרים -והם עצים גבוהים והולכם בהם בטיט הוי דרך מלבוש אבל אינו שימוש להתיר

שאינו נראה כלל כתכשיט = מותר אך ורק כשיש עם זה שימוש חזק

• מנעל של עץ אין דרך בני אדם להתקשטות בחתיכת עץ [ע"ע בזה במשמש לגוף]
• מחט לאומן לצאת בו אפי' שמוציא כן לפעמים כדי להראות אומנתו = אסור מדרבנן
• מחט נקובה לאשה בדרך כלל הוא להעבירו ממקום למקום = חייב
• מחט שאינה נקובה/ונקובה באיש = אסור ונחלקו הראשונים אם חייב או פטור והכל תלוי בהזמן אם דרך לאיש להעבירו כך ממקום למקום
• טבעת שאין עליה חותם לאיש לצאת בו בזמניהם והיה הדרך לאיש להעבירו ממקום למקום
• קמיעא הקשור לטבעת
• טאשען זייגער וכדומה שאין אדם לבוש בהם רק מונחים בכיסו אפי' שהם תכשיט כשמוציא מכיסו אינו חשוב תכשיט

מצד שכוונתו כשלובשו הוא לשם שימושו

ויש ג' מדריגות בכוונת שימושו:

משמש גמור = מותר אע"פ שאינו כלל נראה כמלבוש

• כל סמוכות שהקטע עושה לצורך הילוכו אע"פ שאינו נשען עליה לגמרי (חוץ כשיש חשש שיפול בקל)
• מקלות אם נשען עליה לגמרי מותר
• מנעל של עץ באופן שהוא לצורך הילוך האדם וה"ה לקטע לצורך הילוכו (חוץ כשיש חשש שיפול בקל)

משמש קצת לאדם = מותר אך ורק כשיש עם זה נראה כמלבוש קצת

דברים הנחשבים קצת שימוש הגוף

צניעות

קור

חום

יופי

דת

• תפילין
• גארטל

להסיר צער

דבר שעשוי לשמירתו (כבלים) שמשמש לגופו כדי שלא יברח, ואפ' שהוא לרעתו -חשוב משמש לגופו וכ"ש לטובת האדם כגון לשמור על הבתולים (אבל בזה שייך דילמא שלפא ומחויא

אחרונים למדו מדין הנ"ל מכונת שמועה

לצורך רפואה – בטל לגוף ולא מודדין ע"פ כללי חזקה אלא כיון שהכל יודעים שמועיל הוי ברור שמועיל

מוך /ספוג /קליפות השום ובצל/ מיני עשבים / מטבע על כף הרגל / צמר או פשטן סרוג

• להגין על המכה
• דבר חשוב המ"א אוסר ואליה רבה מתיר
• שאינו חשוב מותר לכו"ע
• לחשים וסגלות שהאמורים מתרפאין בהם ובדקו שמועילים חשוב רפואה

כגון בביצת החרגול/ בשן שועל

• קמיע המועיל מותר לצאת בו
• אפי' כשמונע חולי ג"כ מותר
• וידעינן שמועיל [והרופא עצמו נאמן ע"ז דכל איסור ע"א נאמן] ע"י שנתחזיק ג"פ שריפא וא"א לתלותו משום סיבה אחר, ולכך אם כבר נתחזיק משום סיבה אחד א"א עוד לתלותו בסיבה אחר, וגם אפשר שיתבטיל החזקה בג"פ
• דברים החשובים סיבה שאפשר לתלות הרפואה: [דבר שאינו סיבה הוא כמו שאין אומרים שצבע הדיו משנה לתועלת הקמיע דפשוט שאין תולין בזה הצלחת הקמיעה] ????
• לחש
• אגרת לרש"י אינו סיבה לרא"ש הוי סיבה
• רופא לרש"י הוא סיבה שיועיל לכל לחש שבחכמתו יודע לכל מחלה לרא"ש רק ללחש זו באגרת אחר משום מזלו
• מיני חולאים
• מזל דגברא לחומרא
• כשאפשר לתלות בשני סיבות

לרש"י

לרא"ש

1 לחש -1 רופא

לחש - גברא

גברא - רופא

3 * לחשים- 3 * רופאים

אגרת - קמיעא

אגרת אינו סיבה כלל שיחשוב

שימוש גופו כשמשתמש בו קצת וכ"ש כשאינה הכרח לשימוש גופו אלא מסייעו אסור

• סומא אסור משום שאינה נשען עליה אלא מפעם לפעם לידע דרכו (וע' בערוך השולחן דכ' דאם הולך למקום אחר אה"נ דמותר דצריך להמקל כל הזמן
• זקן אסור משום שאין כל גופו נשען עליה לגמרי
• מכונת שמועה למי שזה רק להגביר הקול ושומע בלעדו דומה לזקן

שימוש לגופו לפרקים ומשמש כל גופו אבל לא בכל זמן

• ט"ז מתיר אליה רבה אוסר
• כגון כשהולך על גליד שאינה נשען עליה כל הזמן אלא ברגע כשחושש שיפול

שאינו משמש כלל האדם = מותר אך ורק כשנראה לגמרי כתכשיט

• איש לא יצא בכלי זיין אסור

ביטול לתכשיט או למלבוש [שהם משמשים לגוף]

דבר חשוב נטפל לדבר חשוב כשיש ב' תנאים אלו: 1כשהוא מחובר למלבוש / לתכשיט 2ומבטלו למלבוש / לתכשיט

[ואף שאין בהם עצמם התיר מטעם דרך מלבוש / תכשיט כגון תכשיט לבגד וכשהוא לעצמו אינו תכשיט או חוט או משיכה לרטיה ]

כשהוא מחובר -אופן החיבור שצריכין כדי לבטלו

• תפור וה"ה אם תופר סביבו וא"א להוציא משם, ג"כ חשוב תפור,
• מחט בין נקובה ובין שאינה נקובה בזמנינו שאין יוצאים במחט לשם משא אינו חיוב חטאת אבל אסור מדרבנן כיון שמוציא שלא כדך הוצאה אם לובשו דרך מלבוש כגון לחבר שפתי מלבושו נתבטל להבגד
• SAFTY PIN
• זענקי"ל הקביעום בסוף האזור בימי המהר"ם והט"ז
• רציעות המנעל
• חגורה
• דבר שנפסיק מן הבגד ומחובר מקצה האחר
• קשור של קיימא -לט"ז אליה רבה חשוב חלק מהבגד ולמ"א אינו חשוב כחלק מהבגד
• באיזה קשר שיהיה –אינו נטפל- [ולהגר"א תכשיט נטפל להבגד כשהולכין כן תמיד]
• חוט או משיכה כרוך על רטיה בזמניהם
• מעות שאפשר להוציא אע"פ שהוא תפור אינו חשוב תפור כיון שדרכן להוציאן

ומבטלו לבגד / לתכשיט

דבר חשוב בטיל רק כשאין הדרך לנתקו / להוציאו מכיס התפור בו לאחר שבת דאז מוכח שאינו חשוב כ"כ ומבטלו באמת, אבל אם אינו מבטל לגמרי נחשב כמשא כגון:

• SPARE BUTTEN צ"ע
• מחט שאינה נקובה דבזמניהם היה הדרך לאיש לצאת בו לשם משא אפ' אם לובשו דרך מלבוש כגון לחבר שפתי מלבושו אינה נתבטל להבגד דנחשב יותר כמשא
• טלית שאינה מצויצת כהלכתה אע"פ שהוא כתפור כיון שבדעתו אינה בטילה להבגד דאכתי צריך תיקון
• זענקי"ל הקביעום בסוף האזור בימי הרשב"א
• פצולי"ט מקושר או תפור על החגורה
• בזמנינו לפי ה'זכרו תורת משה' לצאת בפטולי"ט

דבר שאינו חשוב נטפל לדבר חשוב כשיש תנאים אלו: 1כשהוא מחובר 2 ומבטלו לבגד / לתכשיט

[ואף שאין בהם התיר מטעם דרך מלבוש / תכשיט]

כשהוא מחובר -אופן החיבור שצריכין כדי לבטלו

• תפור -נתבטל להבגד
• פצולי"ט לכסות
• כגון חותם לעבד
• קשור של קיימא -בין להט"ז ובין להמ"א
• כגון עגולים ירוקים
• באיזה קשר שיהיה-אינו נטפל -ולהגר"א טפל להבגד שהולכין כן תמיד
• אגד כרוך על הרטיה בזמניהם וחוט או משיכה בזמנינו 2015

מבטלו לבגד / לתכשיט

נטפל בין כשדרכו בכך ובין כשאין דרכו בכך

: צ"ע אם זה בדבר חשוב או דבר שאינו חשוב

• עשוי לאיזה שמיש ג"כ כשמשמש הכלי שא"א בלא זה נתבטל להבגד אף כשרוצה להוציא אחר שבת או כשאינו תפור -

דבר שהולך בה תמיד

במשנ"ב חידוש דיש התיר בדבר שהולך בה תמיד שנעשה בטל לגוף

• לכן מותר לילך בכבלים
• ויש שהתירו מטעם זה ברעיסע"ס

גזירות חז"ל שאסרו שמא יבא להוציא

דילמא אתא לאיתויי ד"א ברה"ר

• גזירת שגזרו חז"ל ברה"ר דוקא או גם בכרמלית ???
• ואם יצא כ' אליה רבה דאי"צ להסירם (אפ' היכא דליכא התיר משום כבוד הבריות שזה התיר כללי בשבת)

שדרך לשלפם- וילך בה ד"א ברה"ר

ודבר שאין הדרך לשלפם לא גזרו משום שמא ישלפם ואפי' כשמשלפם ונוטלים בידו ברה"ר מותר שלא גזרו שילך בזה ד"א ולכן יש להקל בזמן הזה 2015

שדרך לשלפם

• משקפי שמש [אבל לאדם שצירך לזה מטעם רפואה אז אין חשש]
• משקפי קריאה
• משקפים אם חוט קשור סביב צוארו שאז בדרך כלל רגילים להיסר לאחר העיון במשהו

שדרך הנשים להראות תכשיטיהם

• תכשיט שהוא רק לאיש אין איסור שאין דרכם לשלפם
• תכשיט/ מלבוש שהם לאיש ולאשה ובאשה דרך לשלפם, אסור גם לאיש אף שבאיש לא שייך הגזירה שאין דרכו לשלפם, במד"א כשהם מתקשטים באותו תכשיט ממש אבל אם הם רק תכשיטים הדומים זה לזה (כגון טבעת שיש עליה חותם לאיש ולאשה אין עליה חותם) לא גזרו באיש אע"פ שאסור לאשה
• נחלקו הפוסקים אם חוששין כן בדבר שלא מצינו בימי חז"ל כגון דבר שלובשים מפני הגשמים???
• דבר שהוא מחובר לא חששו שישלפם

כשדרך לשלפם בטבילה משום חציצה

שדרך לשלף דבר שבקדושה קודם שנכנס לביה"כ

• לכן אסור לצאת בתפילין
• תפילין המחופה בעור אין איסור דמותר לכנס בו לביה"כ
• קמיעא של כתבי קודש
• חולה שיש בו סכנה לא שייך חשש הגזרה, דשרי ליכנס לביה"כ. לאו מטעם דמותר בכל התורה בכל האיסורים, אלא משום דכיון דהיתירו לו כל האיסורים כגון הכא ליכנס בכתבי קודש לביה"כ, לא שייך למגזור כלל!!
• קמיעא המחופה לא שייך חשש דמותר לכנס בו לביה"כ

כשמחייכי עליה

כשמחייכי על עניים נסתפק הפרמ"ג אם גזרו גם על העשירים משום לא פלוג

• לא יצא במנעל אחד אבל כשיש לו מכה - ברה"ר נכון להחמיר שילך יחף ובכרמלית יש להקל שיצא במנעל ברגלו שאין לו מכה
• תוס' הובא במ"א- זגים של זהב שאינם ארוגים שמצוי אצל קטנים דמיחזי כיוהרא ובני מלכים מחייכי עליה וישמע אביו ואתא אביו לאתויי
• דבר שהוא ארוג בבגד לא חששו
• כשאימת מלכות עליו לא חששו

שדרך לשלפם לפעמים = יש להחמיר ברה"ר מה"ת ובכרמלית אפשר להקל

• Gloves (שאינם מקושרים) שמא יסרנו כשרוצה למשמש בידיו
• פלעסטי"ק לשטריימל ושייטלעך שמא יסרנו כשיפסקו הגשמים

אפשר בקל ליפול וכשמגביעו ילך בה ד"א ברה"ר

אופנים שחוששין

כ' הט"ז להתיר בזמן הזה בדברים דאין דרך שאתא לאיתויי לא חששו

• לעבור 'בסנדל' במים שאינו קשור לרגליו יפה
• מנעל גדול לאדם קטן
• קטע שיש לו סמוכים על שוקיו אפי' כשנשען עליו קצת כשהולך, שהמציאות הוא שבדרך כלל נופל בקלות
• פאנטני"ש נחלקו אם נופל בקלות ויש לעיין בCROCS
• זגים [וברזל] שאינם ארוגים (שמצוי אצל קטנים) אם גדולים לובשים אותם
• סבניתא צריכים לקשרו
• סידור לת"ח מח' אם נופל בקלת
• כובע שאינה מהידוק על ראשו
• משקפים שבורים בשנפל הידית

כשאין חוששין

• לעבור 'במנעול' במים כיון שקשור אין חוששין
• חלוק גדול לקטן אין בו חשש זו
• קטע שאינו יכול לילך כלל בלי שוקיו וסמיכות של עור שאין חשש שיעבור ד"א מאחר שאינו יכול לילך בלא זה ויש שרצו לדון מזה התיר לזמן הזה שאין הדרך לילך בלי מנעל כלל
• כבלים אין בו חשש כיון שהוא תקועים הטיב שלא יברח
• זגים [זהב וברזל] שאינם ארוגים שמצוי אצל קטנים אין חשש דילמא מפסיק שלא חששו שאביו יהא אצלו בשעה שנופל
• דבר שהוא ארוג בבגד
• תכשיטין של כסף וזהב [זגין] אין חשש דסתמא תוקעין יפה
• לאליה רבה דבר שאינו ממשמשו וממילא לא יפול (עגולים ירוקים)
• לגר"א דבר שאינו חשוב שלא יגביה (עגולים ירוקים)

עי' באיסור רחיצה שחששו חז"ל שיבא לאתיי ד"א בכרמלית

חשש שיבא לידי אסור

ארוג אטו שאינו ארוג – ואינו ארוג אסור משום משא / משום איזה גזירת חז"ל

כשאין דרכו להיות ארוגים גזרו

• חותם שבכסות עבד

כשדרכו להיות ארוגים לא גזרו אטו שאינו ארוג [אפי' כשאינו ארוג הוי משא] משום דלא אטרחוהו רבנן לפסוק ולהתגנות שועה"ר מוסיף ה"ה כל צורך הבגד אפי' כשאינו לנוי

• זגין של עבד
• זגין של בנים
• זענקי"ל

זילותא דשבתא

לישא מקל

• מקום שיש בו עירוב דהוי רה"י – לצורך קצת או כבוד מותר ובלא צורך כלל אסור משום זילותא דשבתא

מקלכשיוצא בזה הוי זילותא

כיתוףהוא בעצם זילותא

רשה"ר כרמלית

בשבת

אסור

אסור

ביו"ט

מותר לצורך

מותר לצורך

רה"י

בשבת

מותר לצורך

מותר לצורך

ביו"ט

מותר לגמרי

מותר לצורך

מראית עין

כשנראה כיוצא למלחמה (ונראה כעובר א. על הוצאה ב. ועל נטילת נשמה)

• לכן לא יצא בבגדים שיוצאים בהם למלחמה

תכשיט המיוחד ליטול ביד נראה כהוצאה

• כגון מקל של אנשים חשובים
• ארנק המיועד לנוי

יש אוסרים להירושלמי כל תכשיט שיש בו ג"כ השתמשות משום מראית עין משום הוצאה

לקשור קמיעא לתכשיט אסור שיאמרו שהקמיעא תכשיט הוא, ובאמת אינו