טומאת סתם ידים
באמת טומאה זו הוא משום נקיות ושייך יותר לדיני קדושה וכדומה אלא שחז"ל גדרו ע"פ גדרי טומאה
המטמא
כל סתם ידים אע"פ שאינו יודע להם שום טומאה
ונחלקו הראשונים בטעם שתיקנו חז"ל טומאה זו
- משום משום דסתם ידים עסקניות הם פירוש מסאבות והכהנים היה נוגעים כן בקדשים / תרומה והיה בזה משום בזיון קדשים / תרומה תיקנו שידים שנים לטומאה ועי"ז לא ירצו להפסיד תרומה
- משום שרצו חז"ל שיזהרו בן אדם אפי' מספק טומאה משום דסתם ידים עסקניות הם פירוש שאדם מסיח דעת מהם ומטמאה את גופו ממילא תיקנו שידיו טמאים לעולם ועל ידי זה יתן חי על ליבו שלא יבא ידי טומאה
מה נטמא
מטמא רק קדשים ותרומה [אוכלים]
בימי שלמה תיקון טומאה לסתם ידים שיטמא קדשים בנגיעה ואם ניטמא שורפין הקדשים משום טומאת הידים. ובי"ח דבר שנצחו בי"ש על בי"ה גזרו אף על תרומה שקודם שנוגע בתרומה יטול ידיו
ואחר כך תיקנו אף לישראלים האוכלין חולין אטו תרומה [אבל לא גזרו אטו קדשים שהוא רק במקדש] דאם לא ירגילו ישראלים בחולין אתו הכהנים למסריך גם בנגיעות תרומה ואע"ג דאין לנו תרומה בזמה"ז מהרה יבנה המקדש ונדע ליזהר בה [לכאורה תוספות שסמכין עליו האדנא שלא ליטול ידיו לדבר שטבילו במשקין לא ס"ל הטעם דמהרה יבנה המוקדש אלא הטעם משום נקיות] ותיקנו דוקא כשבא לאכול משום נקיות עי"ש חיוב נטילה קודם אכילה
אופנים המיבא טומאה
- נגיעה
דינו כשהוא טמא
- אסור לנגיעה ולאכול תרומה
- אסור לנגיעה ולאכול וקדשים
משך זמן הטומאה
עד שיטול ידיו
אופן שמטהר
ע"י נטילת ידים