נטלת ידים לסעודה (2)
חיוב נטילה כשבא לאכול
מקור וטעמו
חיוב נטילה כשבא לאכול פת נובע מטומאה שהטילו חז"ל על סתם ידים שיטמאה בנגיעה, ונחלקו הראשונים בטעם טומאה זו
- משום משום דסתם ידים עסקניות הם פירוש מסאבות והכוהנים היה נוגעים כן בקדשים / תרומה והיה בזה משום בזיון קדשים / תרומה תיקנו שידים שנים לטומאה ועי"ז לא ירצו להפסיד תרומה
- משום שרצו חז"ל שיזהרו בן אדם אפי' מספק טומאה משום דסתם ידים עסקניות הם פירוש שאדם מסיח דעת מהם ומטמאה את גופו ממילא תיקנו שידיו טמאים לעולם ועל ידי זה יתן חי על ליבו שלא יבא ידי טומאה
כבר בימי שלמה תיקון טומאה לסתם ידים שיטמא קדשים בנגיעה ואם ניטמא שורפין הקדשים משום טומאת הידים. ובי"ח דבר שנצחו בי"ש על בי"ה גזרו אף על תרומה שקודם שנוגע בתרומה יטול ידיו ואחר כך תיקנו אף לישראלים האוכלין חולין אטו תרומה דאם לא ירגילו ישראלים בחולין אתו הכהנים למסריך גם בנגיעות תרומה ואע"ג דאין לנו תרומה בזמה"ז מהרה יבנה המקדש ונדע ליזהר בה [לכאורה תוספות שסמכין עליו האדנא שלא ליטול ידיו לדבר שטבילו במשקין לא ס"ל הטעם דמהרה יבנה המוקדש אלא הטעם משום נקיות] ותיקנו דוקא כשבא לאכול משום נקיות
אוכלים המצריכים נט"י
חז"ל תיקנו חיוב נטילה רק באלו אוכלים ששייך בבהם תרומה מה"ת בתבואה יין ושמן (דגנך תרושך ויצרך), וגם כשהם אוכלים השכיחם שקובע עליו סעודה (דמליתא דלא שכחיא לא גזרו ביה רבנן), וגם מטעם נקיות לא תיקנו רק באלו אוכלים שקובע עליו סעודה
דגן
חז"ל תיקנו רק על פת, שעיקור דגן הוא פת לאפוקי תבשיל העשוי מדגן ודוקא על פת שמברכין עליו המוציא שהוא עיקור קביעות אדם בסעודה
ופשוט שכל חמשת מיני דגן בכלל ואם עושה פת מאחד מחמשת מיני דגן חייב בנטילה
פת ממש - אע"פ שאינו קובע עליו סעודה חייב בנט"י משום שתיקנו פת ולא חילקו
פת הבא בכיסנן - תלוי אם קובע סועדה או לא אם קובע סועדה ומברך המוציא, חייב בנט"י אם אינו קובע סועדה ואינו מברך המוציא, פטור מנט"י
פת הבא למתק השתיה - שדינו שאין מברכין עליו המוציא מח' יש שחייבו מצד שהפת הוא פת שמברכין עליו המוציא ויש שפטרו מנטילה מצד שאוכלו באופן שאין מברכין עליו המוציא מאחר שנטפל לשתיה לכן יטול בלא ברכה [ואם הוא פחת
משקה יין ושמן = אי"צ נטילה
- מטעם נקיות לא שייך משום שאינו קבע ומטעם טומאה לא תיקנו אע"פ שמשקין חוזר ליהות תחילה אעפ"ב לא גזרו משום שרוב פעמים הוא בכוס ואינו מטמא המשקה
דבר שמטבילו במשקה
עיקור חיוב נטילה בדבר שטבילו במשקה הוא משום טומאה
באחד מז' משקאות
יין
דבש
- דבש דבורים ולא של תמרים או של דבר אחר
שמן
חלב
טל
דם
מים
והמקה הוא טופח על מנת להטפיח
- קרוש
שאר אוכלים [פירות בשר דגים] = אי"צ נטילה
חז"ל לא תיקנו כלל על פירות משום דאין בו חיוב תרומה מה"ת, ואם נוטל ידיו בתורת חיוב אע"פ שאינו מברך הרי זה מגסי הרוח
שאר אוכלים
- מוהל בשר חשוב כפירות
- קטניות
שיעור אכילה המצריך נט"י וברכה
פחות מכזית = מח' ופוסקין דאין צריך נטילה כלל ולכתחילה נכון ליזהר בזה
מכזית עד כביצה = צריך ליטול ידיו ואינו מברך
כביצה = ודאי צריך לטול ידיו ומברך
דיני ברכת נט"י
נסוך הברכה
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים
- ושייך לומר וצונו אף שהוא מדברי ספרים דנצטוינו מה"ת לשמע להם מלא תסור
עובר לעשייתן
- כדי שתהא עובר לעשייתן תיקנו שיברך לאחר נטילה קודם הניגוב
נטילת ידים / טבילת ידים
- לענין
אופן טהרות ידים
טהרת הידים אינו טהרה חדשה שהמציאו חז"ל אלא מעיקרו מצינו טהרת הידים בכיור שהוא אופן טהרה הידים
סדר טהרת הידים
מים שנים
ניגוב
דיני כלי
מקור וטעמו
- יסודו ילפינן מכיור וממי חטאת והרבה גדרי כלים ע"פ גדרי כלים
כלי בתלוש ולא במחובר
- אם עשה כלי במחובר לא חשוב כלי כיון שהוא בטל להכותל
- אם היתה כלי קודם שתיקנה בכותל חשוב כלי
בעינן מחזיק רביעית – שלא במסומך
בעינן מחזיק שיעור רביעית כדרכו ואם הוא מחזיק רביעית למטה יכול ליטול מכל הכלי
כדרכו
- שלא במסומך
- מגופה של חבית
- תחילת עשיתה לכך
- טיטורוס כלי מלא נקבים ומניח אצבעו למעלה
- ברזא
עשיה לקבלה
- לאפוקי שק וקפה חמת וכפישה
- כובד של לבדים בשעת הדחק עשיה לקבלה דהולכי דרכים משתמשים בה לפעמים
- PUMP אינו מקבל משקה ולא חשוב כלי
מדין כלים לגבי טומאה
חומר הכלי
- אינו כטומאה דכלי אבנים וכלי גללים אינם כלי– אלא מכל חומר כשר לנט"י
גיסטרא
- גיסטרא כשר לנטלת ידים
- כל הכלים הכשרים מטעם גיסטרא בעינן שיחדו לתשמישו החדשה ואם לא יחדו אינו כלי כלל
כדי לקבל חום
- אם הכלי מיוחד לקבל חום וא"א עוד לקבל בטל שם כלי מעליה
דיני נקב / ונסדק
סיכום דיני נקב 1. מדין מחזיק רביעית 2. ומדין טומאה - בכלי בעלי בתים
מדין מחזיק רביעית
רא"ש
סמ"ק
רשב"א
רמב"ם
להלכה
ב"י
ט"ז
ב"י
ט"ז
1. אם מחזיק רביעית למטה בכלי האם חלק העליון חשוב מחזיק רביעית מטעם זה ליטול דרך פיו
יש להסתפק בדעת הרא"ש וב"י מוכיח מהרשב"א
פסול
כשר
כשר
כשר
2. אם ניקב כמוציא משקה האם חשוב שאין עוד מחזיק רביעית כיון שלאחר שעה זב המים או כיון דלגבי טומאה לא חשוב נקב ממילא גם לדין מחזיק רביעית חשוב מחזיק
יש להסתפק בדעת הרא"ש
פסול
כשר
פסול
יש להחמיר אם לא בשעת הדחק
3. ואת"ל דלא חשוב מחזיק בציור הנ"ל, לגבי כלי המיוחד לזיתים מהו כיון דאינה מיוחד למשקה יש עוד סברא לומר דלא חשבינן ליה כחסרון- בזה שזב המים לאחר שעה בצירוף כעין סברא הנ"ל דאינה תלוי במחזיק רביעית ממש אלא דיש דין ניקב כטומאה
יש להסתפק בדעת הרא"ש
הב"י נסתפק בזה דיש יותר סברא להתיר מציור הנ"ל
פסול
כנ"ל – הפוסקים לא הביאו להלכה
מדין טומאה
כלי עץ
4. [אין נ"מ למה מיוחד דדרך בני אדם לחשוב הכלי עד כמוציא רימונים] ניקב פחות מכמוציא רימון דמקבל טומאה בכה"ג
פסול עי' פרמ"ג
כשר
כשר
כשר דלא ניפסל אלא בנקב ככונס משקה
דינו ככלי המיוחד לזיתים
כלי חרס
גיסטרא
5. אם ניקב גיסטרא שיחדו מלמטה כמוציא משקה האם נתבטיל שם כלי מעליה לגמרי דאין גיסטרא תחת גיסטרא כמו לגבי טומאה או דנט"י שאני דלא בעינן כ"כ כלי אלא העיקור הוא קבלת רביעית
פסול
פסול
פסול
כשר
כשר דלא ניפסל אלא בנקב ככונס משקה אבל לא להלכה
פסול לכו"ע
מיוחד למשקה
6. בניקוב בכמוציא משקה דלא נטהר מטומאה כלל
כשר
כשר
כשר
כשר
כשר
כשר עי' לעיל באות 1-2
7. בניקב ככונס משקה כלפי חלק העליון דודאי נטהר מטומאה ואין עוד מקבל טומאה האם כשר ליטול דרך פיו
נפסול חלק העליון
נפסול (כל הכלי)
פסול
פסול
פסול דנקב ככונס משקה מבטיל הכלי לגמרי
פסול לכו"ע
8. בניקוב ככונס משקה כלפי חלק התחתון דודאי נטהר מטומאה דהוי שבר כלי האם מקבל טומאה מכאן ולהבא מטעם גיסטרא ליטול דרך הנקב א"א דכלי נקיב גרע משבר
כשר מטעם גיסטרא
פסול כיון שהוא שבר כלי (או י"ל דכלי שניקב אינה מקבל טומאה כלל כמו שכ' התוס')
כשר כדעת הרא"ש
פסול כסמ"ק
תרומת הדשן נסתפק וכ' הב"י בדעת הטור בדעת הרמב"ם דכשר
פסול דנקב ככונס משקה מבטיל הכלי לגמרי
למשנ"ב לכתחילה לא יטול כלל מכלי זו ואם אין לו כלי אחר יכול ליטול דרך הנקב ולשועה"ר אפי' לכתחילה
מיוחד לזיתים
9. ניקב ככונס משקה לגבי חלק העליון ליטול דרך פיו דאכתי מקבל טומאה דמיוחד לזיתים הוא, א"א דחושבינן אותו ככלי המיוחד למשקה דבכה"ג נטהר מטומאה
פסול דלגבי נט"י חשבינן ככלי המיוחד למשקה
כשר דאין זה נקב המטהר מטומאה לגבי זיתים
כשר כדעת הסמ"ק
ב"י נסתפק בדעת הרמב"ם ונוטה דברמב"ם ס"ל כהסמ"ק דכשר
פסול
משמע שלא יטול [ופשוט דבשעת הדחק יכול לסמוך]
10. ניקב ככונס משקה לגבי חלק התחתון ליטול דרך הנקב עדיין מקבל טומאה א"א דחושבינן ככלי המיוחד למשקה
כשר מטעם גיסטרא דדנין אותו ככלי המיוחד למשקה כיון שהוא לנט"י
כשר דאין זה נקב המטהר מטומאה לגבי זיתים
כשר כדעת הסמ"ק
ב"י נסתפק בדעת הרמב"ם ונוטה דהרמב"ם ס"ל כטעם הסמ"ק דכשר
כשר ככלי המיוחד למשקה
כשר ליטול דרך הנקב
בכלי אומנים (כמו בזמנינו) כתב הפרי מגדים דאפ' נקב כל שהוא פסול
נסדק – דהיינו כלים העתידים להסדק כולה ע"י סדק כל שהוא
- הב"ח אוסר אפי' כמוציא משקה והט"ז מתיר, אם אין לו כלי אחר יש לסמוך על הט"ז
סתימת הנקב
- במינו כשר
- בזפת
- בטיט
יוחס הידים להכלי
- אם שפך לידו אחת ואח"כ רוצה ליטול מידו לידו אחרת ר"ת מחשיבו להמשך מהכלי ובעת הדחק יכול לסמוך עליו
- ואם חבירו נטל לידים ואח"כ רוצה ליטול מיד חבירו מח' אם הוא בכלל דבדין הנ"ל
דיני שפיכה
מקור וטעמו
- יסודי דיני שופך ילפינן מכיור וממי חטאת
כח גברא
גדרי גברא
- חרש שוטה קטן עכו"ם ונדה
- קטן פחןת מו'
- יש אומרים דקטן פחות מו' דינו כקוף
- קוף
- מח' במחבר להכלה נקטינן שכשר אבל יש להחמיר
- והכסף משנה מסופק לגבי שאר בעלי חיים
גדרי כח
- צינור בתחילתה
- צינור לאחר שנמשך קצת
- חבית ע"ג ברכיו
- חבית שמוטה מעליה
- חבית שהטה אדם
- ברזא
דעת נותן / מקבל
בעינן דעת נותן או המקבל שנוטל עכשיו ידיו – ולא בענן דוקא דעת להכשיר ידיו
בדיעבד יש להקל אם אין לו מים ליטול שנית
- קטן
- קטן פחןת מו'
- קוף
דיני מים
גדרי 'מים'
שלא נעשית בהם מלאכה
- מקור וטעמו
- לכאורה ילפינן ממי חטאות
- לרש"י הטעם משום שאין עליו תרות מים להרמב"ם משום שנעשו כשופכים
- גדרי עשה בו מלאכה
- יש חסרון גשמי דאם עשה בו מלאכה והמים נעשים מסריחת פשוט דאינם כשרים עוד לנט"י
- יש חסרון אחר ששייך במים דאדם מחשבו בדעתו כשופכין משום שנעשית בו מלאכה ומים הוא דבר שמשתמשים בו חד פעמי פירוש דאם לא היתה כאן ידיעה שנעשית איזה מלאכה אם המים לא היה ניכור בין מים זו למים חי מן המעיין אלא משום שעשה בו איזה מלאכה והיתה צוריך במלאכה מחשבו כשופכין ובחסרון זו שייל לומר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו שהאיסור תלוי בדעתו
- מלאכה שחשובה צוריך = נעשו שופכין
- שרה בהם פיתו
- הדיח בהם כלים
- הטביל הנחתום גלוסקין
- מים ששתו מהם כלב וחזיר
- מלאכה שאין בה צוריך = ולא נעשית כשופכין
- כלים חדשים
- חפן מהמים בחפניו ידיו במים
- מים ששתו מהם יונה
- מים ששתו מהם תרנגולים כשרים
שלא נשתנה מראהים
- מחמת עצמיתו של מים אינו חסרון במהות המים דהא מטבעו נשתנו
- מחמת דברים אחרים הוי חסרון דאינו מגדרי מים
נפסיל לשתיית כלב / בהמה
מים שנטמאה
מטומאת מת
- בזמנינו אין אנו מקפדים על זה שא"א
טומאת זב וזבה ונדה
- עכו"ם ונדה טוב להיזהר
- עכו"ם עדיף מנדה שאינו אלא טומאה דרבנו
דין על הידים
עד כמה על ידיו
שני הידים
- דאם יטול רק ידו אחת חיישינן שיגע בחברתה
אופנים שהמים באים לידו מדין נטילת ידים
יש ב' אופנים שהמים יכולי לבוא לידו
נטילה הוא שהמים באים לידו
- פשוט דזהו נטילה
טבילה הוא שידו בא אל המים – מדין נטילה
- יש לדון מצד שמצינו בכיור שיש מועט דממנו ולא בתוכו אם למדים מהכיור או להפיך דדוקא שם יש מעוט משא"כ בשאר דינים
- ויש לדון מדין כח גברא אם חשוב כח גברא – ונקטנין דחשוב כח גברא
- כשנוטל בכלי בעינן שיהא תלוש 'עכשיו' דאל"כ נראה כדין טבילת כל הגוף דלא עלתה לו טבילה בכלי לכו"ע
אחת בנטילה ואחת בטבילה
טבילת ידים כדין טבילת כל הגוף במקוה / מעיין
סדר טהרת הידים
מים שנים
ניגוב
כל הדין של מים דלענין נט"י לא שייך במקוה ובמעיין
כל הדין של כלים דלענין נט"י לא שייך במקוה ובמעיין
מדין מקוה מים
שיעור מים
- מחבר לא בעינן מ' סאה רמ"א מחמיר לכתחילה ולמעשה יכול לסמוך על הרמ"א בשעת הדחק ובדיעבד יטול שנית בלי ברכה
זוחלין
- אם יש לו מים יטול שנית בלי ברכה
שאובים
- עיקור כסברא הראשונה דפסול אבל בשהמשכוה כולה כשר
אי כלי
- כשטובל בצינור בעינן שיהא סתום לבסוף
המים
- ניפסול לשתיית בהמה =פסול
- שינוי מראה
מדין מעיין
שיעור מים
- לא בעינן שיעור מ' סאה, אלא שיתכסה ב' ידים בבת אחת
זוחלין
- כשר
שאובים
- כשר
אי כלי
המים
- דינו המים הוא כלעיל לענין מקוה
מדין ניצוק חיבור
- כל שמחובר למקוה או למעיין כשר