רמב"ם (משנה תורה) הלכות איסורי ביאה פרק ג הלכה טו
המערה בשפחה חרופה ולא גמר ביאתו פטור עד שיגמר ביאתו. ואינו חיב אלא על הגדולה הבעולה המזידה וברצונה. אבל אם היתה קטנה או שלא היתה בעולה או היתה שוגגת או אנוסה או ישנה פטור [וכן אם בא עליה שלא כדרכה פטור שבשפחה חרופה לא השוה ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה שנאמר (ויקרא יט כ) "שכבת זרע". אבל בשאר ביאות לא חלק בין ביאה לביאה שנאמר (ויקרא יח כב) (ויקרא כ יג) "משכבי אשה" מגיד [לך] הכתוב ששני משכבות באשה]: