רמב"ם (משנה תורה) הלכות איסורי ביאה פרק ג הלכה יד
ביאת שפחה זו משנה מכל ביאות אסורות שבתורה. שהרי היא לוקה שנאמר (ויקרא יט כ) "בקרת תהיה" והוא חיב קרבן אשם שנאמר (ויקרא יט כא) "והביא את אשמו". אחד שוגג אחד מזיד בשפחה חרופה מביא אשם. והבא עליה ביאות הרבה בין בזדון בין בשגגה מביא אשם אחד. אבל היא חיבת מלקות על כל ביאה וביאה אם היתה מזידה כשאר חיבי לאוין: