רמב"ם (משנה תורה) הלכות איסורי ביאה פרק ד הלכה א

הנדה הרי היא כשאר כל העריות. המערה בה [בין כדרכה בין שלא כדרכה] חיב כרת ואפלו היתה קטנה בת שלש שנים ויום אחד כשאר עריות שהבת מתטמאה בנדה ואפלו ביום לדתה. ובת עשרה ימים מטמאה בזיבה ודבר זה מפי השמועה למדו שאין הפרש בין גדולה לקטנה לטמאת נדות וזבות: