רמב"ם (משנה תורה) הלכות איסורי ביאה פרק ד הלכה ב

ואחד הבא על הנדה כל שבעת הימים ואפלו לא ראתה אלא יום ראשון. ואחד הבא על יולדת זכר כל שבעה או על יולדת נקבה כל ארבעה עשר. או על הזבה כל ימי זובה וספירתה. בין שפחה בין משחררת הכל בכרת שנאמר בנדה (ויקרא טו יט) "שבעת ימים תהיה בנדתה". ובזבה נאמר (ויקרא טו כה) "כל ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה". וביולדת זכר הוא אומר (ויקרא יב ב) "כימי נדת דותה תטמא". וביולדת נקבה (ויקרא יב ה) "וטמאה שבעים כנדתה":