רמב"ם (משנה תורה) הלכות איסורי ביאה פרק ד הלכה יט

קנחה עצמה בעד הבדוק לה וטחתו בירכה ולמחר נמצא עליו דם הרי זו טמאה. ואין אומרים שמא כשטחה אותה בירכה נהרגה מאכלת. קנחה עצמה בעד שאינו בדוק לה ולא ידעה אם היה עליו דם קדם שתקנח בו או לא היה. נמצא עליו דם אם היה הדם כגריס ועוד הרי זו נדה. היה פחות מכן טהורה שאינו אלא מן המאכלת: