רמב"ם (משנה תורה) הלכות איסורי ביאה פרק ז הלכה א
מעברת שהתחילה להצטער ואחזוה חבלי לדה והתחיל הדם לצאת קדם שתלד אותו הדם הוא הנקרא דם הקשי. והיאך דינו. אם בא בימי נדתה הרי הוא דם נדה והרי זו טמאה נדה. ואם בא בימי זיבתה הרי זו טהורה שנאמר בזבה (ויקרא טו יט) "דם יהיה זבה בבשרה". מפי השמועה למדו זובה מחמת עצמה ולא מחמת ולד. ובלבד שתלד ולד חי. אבל אם הפילה אין קשי לנפלים. אפלו היה הדם שותת ויורד עם החבלים והצער י"ד יום קדם שתלד הרי זה דם קשי וטהור. אבל אם התחיל הדם קדם הלדה בט"ו יום או יתר הרי זה דם זיבה והרי היא יולדת בזוב: