רמב"ם (משנה תורה) הלכות איסורי ביאה פרק ז הלכה ב

במה דברים אמורים בשלא פסקו הצירים והחבלים והצער אלא מתקשה והולכת עד שילדה. אבל אם ראתה דם שלשה ימים או יתר בימי זיבתה בצער וחבלים ופסק לה הצער ורוח לה מן החבלים אחר השלשה ימים ועמדה בנחת כ"ד שעות או יתר אף על פי שלא פסק הדם ואף על פי שחזר הצער והחבלים אחר כ"ד שעות הרי זו זבה. שאלו היה הדם מחמת הולד לא פסק הצער ולא החבלים. ואם ילדה אחרי כן הרי זו יולדת בזוב: