רמב"ם (משנה תורה) הלכות איסורי ביאה פרק י הלכה כ

כל מקום שנאמר (ויקרא יב ד) "תשב" לזכר ולנקבה כיצד דינה. תהיה אסורה לבעלה י"ד יום כיולדת נקבה. שבעה הראשונים ודאי. והשבעה האחרונים ספק. ואין נותנין לה ימי טהר אלא עד ארבעים יום כיולדת זכר. ואם ראתה דם אחר הארבעים עד שמונים אינו דם טהר אלא ספק דם נדה או ספק דם זיבות אם בא מימי הזיבה כמו שבארנו. וכן אם ראתה דם יום אחד ושמונים בלבד הרי זו ספק נדה ותשב שבעת ימי הנדה שמא נקבה ילדה שאין לה וסת נדות עד אחר מלאת כמו שבארנו: