רמב"ם (משנה תורה) הלכות איסורי ביאה פרק י הלכה כא
כל מקום שנאמר (ויקרא יב ד) "תשב" לזכר ולנקבה ולנדה כיצד דינה. תהיה אסורה לבעלה י"ד יום כיולדת נקבה. ואם ראתה דם ביום אחד ושמונים הרי זו ספק נדה. וכן אם ראתה ביום ע"ד וביום פ"א הרי זו ספק נדה. וכן אם ראתה ביום ארבעים ואחד אף על פי שראתה ביום ל"ד הרי זו ספק נדה ואסורה לבעלה עד ליל ארבעים ושמונה כיולדת זכר. ואין נותנין לה ימי טהר כלל כנדה. והרי היא כמי שלא ילדה. וכל דם שתראה מיום שהפילה עד שמנים יום אם בא בימי נדתה הרי זו ספק נדה מאחר השבעה מיום שהפילה. ואם בא בימי זיבתה הרי זו ספק זבה שכל ימי מלאת אין בהן וסת. וכן אם ראתה ביום אחד ושמונים עדין היא מקלקלת ותהיה ספק נדה כמו שבארנו אף על פי שלא ראתה אלא יום אחד וכשיקבע לה הוסת אחר השמונים יסור קלקולה ותחזר להיות נדה ודאית או זבה ודאית. וכן מיום שהפילה עד שבעה ימים ותהיה נדה ודאית אם הפילה בתוך ימי נדתה כמו שבארנו: