רמב"ם (משנה תורה) הלכות אישות פרק כג הלכה יז
הנושא אשה ופסקה עמו שיהיה זן את בתה כך וכך שנים חיב לזון אותם שנים שקבל על עצמו. והוא שיתנו על דבר זה בשעת הקדושין. אבל שלא בשעת הקדושין עד שיקנו מידו או עד שיכתב בשטר וכיוצא בו כמו שיתבאר בהלכות מקח וממכר. נתגרשה בתוך השנים שקבל על עצמו לזון את בתה ונשאת לאחר ופסקה גם עמו שיהיה זן אותה הבת כך וכך שנים לא יאמר ראשון אם תבוא לביתי אזונה אלא מוליך מזונותיה למקום שהיא שם אמה. וכן לא יאמרו שניהם הרי אנו זנין אותה כאחת אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות:
