רמב"ם (משנה תורה) הלכות אישות פרק כד הלכה ד
ולמה לא חלקו בשניה בין שהכיר בה בין שלא הכיר בה אלא אמרו אין לה עקר כתבה בכל מקום. מפני שהיא מדברי סופרים עשו בה חזוק. אבל אם נשא אחת מחיבי לאוין; והכיר בה. או אחת מחיבי עשה בין הכיר בה בין שלא הכיר בה יש לה כתבה. שחיבי לאוין שהכיר בה רצה לזון בנכסיו וחיבי עשה אסורן קל. ויש לשתיהן מזונות לאחר מותו. וכן אם לותה ואכלה חיב לשלם. וכשכופין אותן להוציא מוציאין מן הבעל כל פרות שאכל מכל נכסיה:
