הבת בעשור זה כבעלת חוב של אחין היא לפיכך נוטלת אותו מן הבינונית בלא שבועה. ואם מתו האחין נוטלת אותו מן בניהם מזבורית ובשבועה שהרי היא נפרעת מנכסי יתומים והבא לפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא מזבורית ובשבועה כמו שיתבאר בהלכות הלואה:
