רמב"ם (משנה תורה) הלכות גירושין פרק ד הלכה ט
כל לשון שיכתב בה הגט צריך שיזהר הסופר בדברי הגט שלא יהא משמען שני ענינים עד שנמצא הקורא אומר שמא לכך ולכך נתכון שאין משמעו לשון גרושין או שמא לענין זה נתכון שמשמעו לשון גרושין. אלא יהיו הדברים שאין בהן ספק באותו הלשון אלא משמען ענין אחד שגרש ושלח פלוני את פלונית:
