רמב"ם (משנה תורה) הלכות גירושין פרק ז הלכה כד
במה דברים אמורים כשהתנה עליה הבעל תנאי זה אבל אם לא התנה עליה אלא נתן לה גטה והרי הגט יוצא מתחת ידה אינה צריכה לומר כלום והרי היא בחזקת מגרשת. הואיל וגט שבידה כתוב כהלכתו והעדים חתומים עליו. ואף על פי שאין אנו מכירין כתב אותן העדים ולא נתקים אין חוששין לה שמא זיפה אותו שהרי אינה מקלקלת על עצמה. ועוד שהעדים החתומים על הגט הרי הן כמי שנחקרה עדותן בבית דין עד שיהא שם מערער. לפיכך נעמיד הגט בחזקתו ותנשא. ואין חוששין שמא ימצא מזיף. כמו שנעמיד הגט בחזקת כשר כשיביא אותו השליח עד שיערער הבעל או עד שיביא ראיה שהוא מזיף או בטל. שאם נחוש לדברים אלו וכיוצא בהן כך היה לנו לחוש לגט שיתן הבעל בפנינו שמא בטלו ואחר כך נתנו. או שמא עדים פסולין חתמו בו והרי הוא כמזיף מתוכו. או שמא שלא לשמה נכתב. וכשם שאין חוששין לזה וכיוצא בו אלא נעמידנו על חזקתו עד שיודע שהוא בטל כך לא נחוש לא לשליח ולא לאשה עצמה שהגט יוצא מתחת ידה. שאין דיני האסורין כדיני הממונות:
