רמב"ם (משנה תורה) הלכות גירושין פרק ח הלכה א
המגרש על תנאי אם נתקים התנאי הרי זו מגרשת ואם לא נתקים התנאי אינה מגרשת. וכבר בארנו בפרק ששי מהלכות אישות משפטי התנאין כלם. ושם נתבאר שהמגרש על תנאי כשיתקים התנאי תהיה מגרשת בשעה שיתקים. לא בשעת נתינת הגט לידה. לפיכך יש לבעל לבטל הגט או להוסיף על תנאו או להתנות על תנאי אחר כל זמן שלא נתקים התנאי הראשון אף על פי שהגיע גט לידה. ואם מת הבעל או אבד הגט או נשרף קדם שיתקים התנאי אינה מגרשת. ולכתחלה לא תנשא עד שיתקים התנאי. ואם נשאת לא תצא אלא אם כן לא נשאר בידה לקימו. שהרי בטל התנאי. ושם נתבאר שאם אמר לה הרי את מגרשת מעכשו או מהיום על תנאי כך וכך. או שאמר לה הרי את מגרשת על מנת כך וכך. כשיתקים התנאי תהיה מגרשת משעת נתינת הגט לידה. לפיכך אינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על תנאו משהגיע גט לידה. ואם אבד או נשרף אפלו מת הבעל קדם שיתקים התנאי הרי זו מקימת התנאי אחר מותו וכבר נתגרשה משעת נתינת הגט לידה ויש לה להנשא לכתחלה אף על פי שעדין לא נתקים התנאי. ואין חוששין שמא לא יתקים הואיל והיה התנאי במעכשו או בעל מנת:
