רמב"ם (משנה תורה) הלכות דעות פרק ה הלכה ד
אף על פי שאשתו של אדם מתרת לו תמיד. ראוי לו לתלמיד חכם שינהיג עצמו בקדשה ולא יהא מצוי אצל אשתו כתרנגול אלא מלילי שבת ללילי שבת אם יש בו כח. וכשהוא מספר עמה לא יספר בתחלת הלילה כשהוא שבע ובטנו מלא. ולא בסוף הלילה כשהוא רעב. אלא באמצע הלילה כשיתעכל המזון שבמעיו. ולא יקל בראשו ביותר ולא ינבל את פיו בדברי הבאי ואפלו בינו לבינה. הרי הוא אומר בקבלה מגיד לאדם מה שחו. אמרו חכמים אפלו שיחה קלה שבין אדם לאשתו עתיד לתן עליה את הדין. ולא יהיו שניהם לא שכורים ולא עצלנים ולא עצבנים, ולא אחד מהן. ולא תהיה ישנה. ולא יאנס אותה והיא אינה רוצה אלא ברצון שניהם ובשמחתם. יספר וישחק מעט עמה כדי שתתישב נפשה ויבעל בבושה ולא בעזות ויפרש מיד:
