רמב"ם (משנה תורה) הלכות יבום וחליצה פרק ד הלכה לא
ומעידין עליו שלשה או שנים מן השלשה או שנים שראו החליצה אף על פי שאינן הדינין שחלצה בפניהן כמו שבארנו. ואפלו אשה או עבד או קטן שהוא מכיר ונבון נאמנין לומר זה פלוני אחי פלוני וזו היא יבמתו וחולצין על פיהן. מה שאין כן בשאר עדיות של תורה בין לעדות ממון בין לעדות אסור. שזה דבר העשוי להגלות הוא אפשר לידע אמתת הדבר שלא מפיהן כענין שבארנו בסוף הלכות גרושין. ואם רצה היבם ליבם מקדש ומיבם וכותב לה כתבה כמו שהודענו: