רמב"ם (משנה תורה) הלכות יבום וחליצה פרק ו הלכה י

היתה היבמה אסורה על יבמה אסור לאו או אסור עשה או שהיתה שניה הרי זו חולצת ולא מתיבמת. ומפני מה צריכה חליצה מפני שיש בה לקוחין הואיל וקדושין תופסין בהן הרי הן זקוקות ליבם. ומן הדין היה שיתיבמו שהיבום מצות עשה וכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה יבא עשה וידחה את לא תעשה. אבל חכמים גזרו שלא יתיבמו חיבי לאוין ולא שניות גזרה שמא יבוא עליה פעם שניה והרי ביאתה אסורה ואין שם מצוה שאין מצות עשה אלא ביאה ראשונה בלבד. לפיכך אם עבר ובעל יבמתו האסורה לו משום לאו או משום עשה ואין צריך לומר שניה הרי זה קנה קנין גמור ומוציאה בגט והיא וכל צרותיה מתרות לזר שהרי נפטרו: