רמב"ם (משנה תורה) הלכות מאכלות אסורות פרק ו הלכה ג
אין חיבין כרת אלא על דם היוצא בשעת שחיטה ונחירה או התזת הראש כל זמן שיש בו אדמומית. ועל הדם הכנוס בתוך הלב. ועל דם הקזה כל זמן שהוא מקלח ויוצא. אבל הדם השותת בתחלת הקזה קדם שיתחיל לקלח ודם השותת בסוף הקזה כשיתחיל הדם לפסק אין חיבין עליו והרי הוא כדם האיברים. שדם הקלוח הוא הדם שהנפש יוצאה בו:
