רמב"ם (משנה תורה) הלכות מכירה פרק כב הלכה ט
מי שהיה לו פקדון ביד אחר הרי זה מקנהו בין במכר בין במתנה. לפי שהפקדון ברשות בעליו הוא והרי הוא בחזקת שהוא קים. ואם כפר בו זה שהפקד אצלו אינו יכול להקנותו. שזה כמי שאבד שאינו ברשותו. אבל המלוה הואיל ולהוצאה נתנה אינה בעולם ואין אדם יכול להקנותה אלא במעמד שלשתן. והוא דבר שאין לו טעם כמו שבארנו. ואם היתה מלוה בשטר מקנה את השטר בכתיבה ומסירה שהרי יש כאן דבר הנמסר לקנות שעבוד שבו:
