רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק א הלכה ג
אסור לאדם להראות עצמו לבעל חובו בזמן שיודע שאין לו. אפלו לעבר לפניו שלא יפחידו או יכלימו אף על פי שאינו תובעו ואין צריך לומר אם תבעו. וכשם שאסור לזה לתבע כך אסור ללוה לכבש ממון חברו שבידו ולומר לו לך ושוב והוא שיש לו שנאמר (משלי ג כח) "אל תאמר לרעך לך ושוב". וכן אסור ללוה לקח הלואה ולהוציאה שלא לצרך ולאבדה עד שלא ימצא בעל חוב מאין יגבה אף על פי שהמלוה עשיר גדול. ועושה זה רשע הוא שנאמר (תהילים לז כא) "לוה רשע ולא ישלם". וצוו חכמים (משנה אבות ב יב) "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך":