רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק א הלכה ד

כשיתבע המלוה הלואתו אף על פי שהוא עשיר והלוה דחוק וטרוד במזונות אין מרחמין בדין אלא גובין לו חובו עד פרוטה אחרונה מכל מטלטלין שימצאו לו. ואם לא הספיקו המטלטלין גובין לו מן הקרקע אחר שמחרימין על מי שיש לו מטלטלין או מי שידע לו מטלטלין ולא יביאם לבית דין. וגובין מכל קרקע שיש לו אף על פי שהיא משעבדת לכתבת אשתו או לבעל חובו שקדם גובין לזה ואם יבוא הראשון ויטרף יטרף. טען הלוה שמטלטלין אלו שבידי אינן שלי אלא פקדון הם בידי או שכורין או שאולין אין שומעין לו או יביא ראיה או יגבה מהן בעל חובו: