רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק ג הלכה ד
המלוה את חברו [אחד] עני ואחד עשיר לא ימשכננו אלא בבית דין ואפלו שליח בית דין שבא למשכן לא יכנס לביתו וימשכננו אלא עומד בחוץ והלוה נכנס לביתו ומוציא לו המשכון שנאמר (דברים כד יא) "בחוץ תעמד". אם כן מה בין בעל חוב לשליח בית דין. ששליח בית דין יש לו לקח המשכון מיד הלוה בזרוע ונותנו למלוה ובעל חוב אין לו לקח המשכון עד שיתן לו הלוה מדעתו. עבר בעל חוב ונכנס לבית הלוה ומשכנו או שחטף המשכון מידו בזרוע אינו לוקה שהרי נתק לעשה שנאמר (דברים כד יג) "השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש". ואם לא קים עשה שבה כגון שאבד המשכון או נשרף לוקה. ומחשב דמי המשכון ותובע השאר בדין: