רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק ג הלכה ו

שליח בית דין שבא למשכן לא ימשכן דברים שאי אפשר לאדם לתן אותם משכון כגון בגד שעליו וכלי שאוכל בו וכיוצא באלו. ומניח מטה ומצע לעשיר ומטה ומפץ לעני. וכל הנמצא בידו חוץ מאלו יש לו למשכנו ויחזיר לו כלי היום ביום וכלי הלילה בלילה. היו לפניו שני כלים נוטל אחד ומחזיר אחד. עד מתי הוא חיב להחזיר ולקח עד לעולם. ואם היה המשכון מדברים שאינו צריך להם ואין מניחין אותן ללוה הרי זה מניחו אצלו עד שלשים יום ומשלשים יום ואילך מוכר המשכון בבית דין. מת הלוה אינו מחזיר לבניו. מת הלוה אחר שהשיב לו המשכון שומטו המלוה מעל בניו ואינו מחזיר: