רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק ד הלכה ב
כדרך שאסור להלוות כך אסור ללוות ברבית שנאמר (דברים כג כ) "לא תשיך לאחיך" מפי השמועה למדו שזו אזהרה ללוה כלומר לא תנשך לאחיך. וכן אסור להתעסק בין לוה ומלוה ברבית. וכל מי שהיה ערב או סופר או עד ביניהן הרי זה עובר בלא תעשה. שנאמר (שמות כב כד) "לא תשימון עליו נשך" זו אזהרה אף לעדים ולערב ולסופר. הא למדת שהמלוה ברבית עובר על ששה לאוין. (שמות כב כד) "לא תהיה לו כנשה". (ויקרא כה לז) "את כספך לא תתן לו בנשך". (ויקרא כה לז) "ובמרבית לא תתן אכלך". (ויקרא כה לו) "אל תקח מאתו נשך ותרבית". לא תשימון עליו נשך. (ויקרא יט יד) "ולפני עור לא תתן מכשל". והלוה עובר בשנים. לא תשיך לאחיך. ולפני עור לא תתן מכשל. ערב ועדים וכיוצא בהן אין עוברין אלא משום לא תשימון עליו נשך. וכל מי שהיה סרסור בין שניהם או שסיע אחד מהן או הורהו עובר משום לפני עור לא תתן מכשל: