רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק ד הלכה י

המלוה את חברו ומצא הלוה יותר [או שהחזיר לו חובו ומצא המלוה יותר] אם בכדי שהדעת טועה חיב להחזיר ואם לאו מתנה הוא שנתן לו או גזלה היתה לו בידו והבליע לו בחשבון או אחר צוה להבליע לו. בכמה הדעת טועה באחד ובשנים או בחמשה או בעשרה שמא מנה חמשה חמשה או עשרה עשרה. וכן אם מצא יתר מנין החמישיות או מנין העשיריות אחד אחד חיב להחזיר לו שמא האחדים שהיה מונה בהן החמישיות או העשיריות נתערבו עמהם: