רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק ד הלכה יא

המלוה את חברו על המטבע וכן הכותב לאשתו בכתבתה מטבע ידוע ופרש משקלו והוסיפו על משקלו אם הוזלו הפרות מחמת התוספת מנכה לו שעור התוספת ואפלו הוסיפו עליו כל שהוא. ואם לא הוזלו מחמת התוספת אינו מנכה לו אלא נותן לו ממטבע היוצא באותה שעה. במה דברים אמורים בשהוסיפו עליו עד חמישיתו כגון שהיה משקלו ארבעה ועשאו חמשה אבל אם הוסיפו לו יותר על חמישיתו מנכה לו כל התוספת אף על פי שלא הוזלו הפרות. והוא הדין למלוה על המטבע ופחתו ממנו: