רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק ו הלכה א
המלוה את חברו סלע בחמשה דינרים או סאתים חטים בשלש או סלע בסלע וסאה או שלש סאין בשלש סאין ודינר כללו של דבר כל הלואה בתוספת כל שהוא הרי זו רבית של תורה ויוצאה בדינין. וכן המלוה את חברו והתנה עמו שידור בחצרו חנם עד שיחזיר לו הלואתו. או ששכר ממנו בפחות וקצב הדבר שפוחת לו מן השכר עד שיחזיר לו הלואתו. או שמשכן בידו מקום שפרותיו מצויין בעת ההלואה כגון שמשכן חצרו על מנת שידור בו בחנם. הרי זו רבית של תורה ויוצאה בדינין. וכן המוכר שדה או חצר באסמכתא הואיל ולא קנה הגוף הרי כל הפרות שאכל רבית ומחזיר אותן. והוא הדין לכל מי [שלא] קנה קנין גמור מתחלה שהוא מחזיר את הפרות מפני שאם אכל את הפרות הרי זו רבית של תורה. וכל דבר שהוא אסור משום רבית חוץ מאלו הרי הוא אסור מדבריהם גזרה שמא יבא לרבית של תורה. והוא הנקרא אבק רבית ואינו יוצא בדינין: