רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק ו הלכה ז
הורו רבותי שהמלוה את חברו ומשכן לו שדהו על מנת שיאכל פרותיה כל ימי המשכונא אף על פי שאינו מנכה לו כלום הרי זו אבק רבית ואינה יוצאה בדינין שאין הממשכן את השדה דומה לממשכן בית שהרי אין בשדה פרות מצויין בעת ההלואה ואפשר שירויח ויהיו שם פרות ואפשר שיפסיד בזריעתה ועבודתה ולפיכך היא אבק רבית. וכן אין המשכונא דומה למי שמכר באסמכתא שהמוכר באסמכתא לא גמר והקנהו והממשכן גמר והקנהו גוף זה לפרותיו. וכזה יראה מן הגמרא. שהמשכונא אבק רבית ואין לך להעמידה אלא בממשכן שדהו כמו שהורו רבותי. נמצאת למד ששלש משכונות הן. משכונא שהיא רבית קצוצה. ומשכונא שהיא אבק רבית. ומשכונא שהיא מתרת. כיצד. משכן לו מקום שפרותיו מצויין תדיר כגון חצר או מרחץ או חנות ואכל פרותיהן הרי זו רבית קצוצה. משכן לו שדה וכיוצא בה ובאו שם פרות ואכלן הרי זו אבק רבית. וכן אם משכן חצרו וכיוצא בה בנכוי הרי זה אבק רבית. משכן שדהו בנכוי הרי זה מתר. כיצד הוא הנכוי. כגון שהלוהו מאה דינרין ומשכן לו בהן חצרו או שדהו ואמר לו המלוה הריני מנכה לך מעה כסף בכל שנה בשכר קרקע זו כדי שיהיו כל פרותיו שלי בחצר וכיוצא בה אסור ובשדה וכיוצא בה מתר: