רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק ו הלכה ח
הורו מקצת גאונים שכל משכונא שאין בה נכוי כלל הרי היא רבית קצוצה. ולא ירדו לעמק הדבר להפריש בין שדה לחצר ולפיכך נתקשו להן דברי חכמי הגמרא. וכן הורו שכל משכונא אפלו בנכוי אסור בין בחצר בין בשדה ואין להם משכונא מתרת אלא בדרך הזאת. כיצד. כגון שהלוהו מאה דינרין ומשכן לו בהן בית או שדה והתנה עמו שאחר עשר שנים תחזר קרקע זו לבעליה חנם הרי זה מתר לאכל פרותיה כל עשר שנים אפלו היה שכרה שוה אלף דינרים בכל שנה שאין זה אלא כמי ששכר בפחות. וכן אם התנה בעל השדה עמו כל זמן שיביא לו מעות יחשב לו עשר בכל שנה ויסלקו ממנה הרי זה מתר. וכן אם התנה הלוה שכל זמן שירצה מחשב לו מה שדר בו ויחזיר לו שאר הדמים ויסתלק הרי זה מתר שאין זה אלא כשכירות וכל תנאי שבשכירות מתר כמו שבארנו: